שוקן מציג עצמו בעניין שקד כפטרון האמנות אביר חופש הביטוי. כמו"ל עיתון העיר הוא הציג מודעות לעידוד זנות נערות ליווי וכו ואף הורשע בכך בבית משפט.
מויקיפדיה:
"העיר" תל אביב
"העיר", ומשנת 2007 "העיר תל אביב", היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו הייתה 115,000 עותקים.
המקומון הוקם באוקטובר 1980 על ידי חנוך מרמרי, שגם ערך אותו בתקופת הקמתו. יציאתו לאור לוותה בשביתה והפגנות של עובדי הדפוס של העתונים היומיים כיוון שהודפס בשיטת סדר צילום ולא בשיטה של סידור אותיות ידני שהייתה נהוגה עד אז. בשנותיו הראשונות חולק "העיר" בחינם, למרות שלעתים התנו מוכרי העיתונים את קבלת "העיר" בקניית עיתון אחר. לאחר מספר שנים החלו לגבות כסף עבור "העיר". עם השנים ערכו את העיתון גם יואל אסתרון, גל אוחובסקי, מאיר שניצר, דוני ענבר, אמנון רבי ואיתן מרקוביץ'. בשנת 2005 עבר המקומון שינוי מקיף בתכניו ובעיצובו, וחזר להיות מופץ בחינם. לאחר שערך אותו מספר חודשים, הוחלף באותה שנה העורך יוסי קליין באורי שאלתיאל.
"העיר" נחשב במשך השנים, מאז הקמתו, לעיתון פרובוקטיבי. חלק מתדמיתו השונה באה לידי ביטוי בטורים האישיים הקיצוניים, בכתבות החושפניות, ואף בפרסומת למכוני ליווי. הוא היה היחיד שפרסם כתבות הנוגעות בהומוסקסואליות, בברנז'ה התל אביבית ובשאר נושאים חדשניים לתקופה. עם השנים התמתן העיתון. "העיר" נודע גם באירועים שאירגן מדי שנה, בהם "טעם העיר" (אירוע אוכל) ו"שוק מעצבי העיר" (אירוע אופנה) וועידת העיר לעסקים באילת.
בעקבות מודעות בעיתון של מתן שירותי זנות, הורשעה ב-2004 רשת שוקן.[1]
בנוסף לכתבות שנכתבו במיוחד עבורו, פרסם "העיר", כחלק מרשת שוקן, גם כתבות המתפרסמות בכל מקומוני הרשת. לעתים הגיליון כולו הוקדש לנושא אחד. דוגמה לכך היא גיליון 21 באפריל 2006, שהוקדש כולו למאמרים על 25 סדרות טלוויזיה.
מ-5 במרץ 2010 הודפס העיתון בפורמט A4 ובמעטפת כרומו. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר", וב-21 במרץ 2013 יצא לאור הגיליון האחרון של "עכבר העיר".
מתוך כתב האישום נגד עיתון העיר : כתב האישום מייחס לכל הנאשמים עבירה של פרסום מתן שרותי זנות בניגוד לסעיף 205 ג (א) לחוק. נאשמים 1,2,3 מואשמים כי החל מ 26/10/00 ובכל שבוע שלאחריו עד 10/6/01 פרסמו בעיתון העיר פרסומים בדבר מתן שירותי זנות. התביעה טוענת כי מדובר ב "כ 30 אישומים".
סוף ציטוט
קישור לעניין את כל פסק הדין ניתן להוריד בקישור הזה בסוף הערך על עיתון העיר בויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8
לכאורה עודד מר שוקן בעבר מעשי זנות והיה חלק מהתעשייה לפחות כנותן במה פרסומית אציין כי העיתון עצמו היה מגוון והיו בו גם כתבות וביקורות על אמנות ברמה וע"י כותבים מוכשרים אבל רוב המדור הפרסומי הציג תמונות נשים פורנוגרפיות והצעות מיניות חלק מהתמונות היו ממש קשות.
ועל זה הורשע מר שוקן בבית משפט.
אציין כי אנו מכירים את תעשיית המין הזו וכי מדובר בנוסף גם בחלק מהעולם האפל של סחר בנשים. המודעות הללו הפיצו את "הסחורה" שאנו גילנו בהמשך שיובאה לישראל בצורה אפלה שהיום קוראים לה בשם המחריד סחר בנשים גם כך היה בפירוש מדובר בניצול ציני של התעשייה האפלה הזו. זה חלק מהפנים הלא מוכרות של מר שוקן, רשימת הנאורים שעשו שימוש בתעשיית המין ארוכה, שוקן לא נמצא שם לבד, ולמטרות רווח כנראה ולא למען חופש הביטוי.
לכן עיקר ההיתממות של שוקן בעניין שקד נובע מכך שהוא מציג עצמו כאביר חופש הביטוי ופטרון האמנות שאף עושה שימוש בתולדות האמנות למרות שכבר ידוע שגם חלק מתולדות האמנות, היסטורית, היה נגוע בניצול נשים וגרוע מכך. ע"ע גורילה גירלז ותנועות פמניסטיות מתוך עולם האמנות.
הוא אף מרים גבה אמנותית היום בעיתון הארץ כשהוא מיתמם ולוקח עבודת אמנות שבה הכל היה מכוון וכל מי שהיה שותף לה הסכים להיות שותף. בעיקר מדובר במניפולציה, למיטב ידיעתו השרה שקד נכנסה לתולדות האמנות על מנת שהיא תעבור רדוקציה ותהפוך למודל עירום והמניות שלה תככב- לזה היא זכתה בזכות היותה שנואה פוליטית, האם זה מכבד נשים שכל אחד ישפוט.
תמונה מתוך הכתבה של מר שוקן – "פיקניק", עבודה של אילן כרמי, 2012 כותרת הכתבה היא הוצאת דבר מהקשרו דבר החביב על סלפנים לא תמימים כלל:
אסור לצייר דמות אשה בעירום –
אמממ.. זה לא העניין שוקן ואתה יודע את זה.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3014217
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
