הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אכן קדוש היה פואד, למעט אי-אילו מעשים נבובים, חלולים וחסרי יושרה.

ובכן..גם אם אני מקבל את האבחנה של ביילין כאמת צרופה, למה לא טרח לומר אותה ברגעי אמת רלוונטים? למשל; כאשר העמיד פואד את עצמו למשרת נשיא, אם אז היה ביילין  פונה לערוץ 1 ומגיב כפי שהגיב אחרי מות קדושים, הרי אז היה ביילין מוכיח איזושהי יושרה בעצמו.

אם הוא מייחס לפואד כאלה תכונות בזויות, למה שתק?

מדוע קולו לא נשמע הרבה שנים אחורה?

מעבר לכך

ישנה מחלוקת בין הראוי לומר ובין האמת, בין כבוד למת ובין כבודה של האמת.

אצל הגויים יש את האמירה הזו :  De mortuis nil nisi bene היינו "על המתים אל תשמיע אלא שבחים" מויקטוריה.

ויש את קולו של וולטר : "On doit des égards aux vivants; on ne doit aux morts que la vérité"

"יש להתחשב ברגשותיהם של בני אדם חיים; כלפי המתים מחייבת אותנו האמת לבדה."

המחלוקת תישאר לעולמים, רק חבל שבזמנים בהם פואד היה חי ובועט ורלוונטי, קולו של ביילין ואומץ ליבו לא נשמעו ולא נראו.

לא היה זכר ציבורי לכל התחושות והאמירות שביילין השמיע ביום מותו של הקדוש.

לא רק ביילין הוא חכם ואמיץ בדיעבד, היה עיתונאי אחד שיודע הכל על כולם, והודה שהוא סתם את הפה ברגעי האמת.