הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מידת חוסר כשרונו של הזמר של הלהקה הצבאית שעל המים שהפך ל"משורר" היא עניין של טעם, לטעמי הרמה ירודה וגרועה מכתיבת שיר מלא חצ'קונים של גימנזיסט. אבל איני יכול מעבר לזאת לומר דבר מה נוסף.

ברם, לא ברמת שירי הזמר הלאומי התכנסנו, אני והקורא הבודד שלי, אלא לדון בתופעה, ביצר ההשתלטות של האיש והתופעה, כאילו לא די לו במעמדו הוא גם התגייס בזמנו למען המאבק החברתי, ממרום הדירות הרבות שלו, מהעושר האישי שלו הוא פצח בהללויה מלאה בייסורים למען המאבק החברתי של העניים של הצעירים ללא דירה. האם היה סממן מובהק יותר מזה של צביעות בורגנית?

המאבק של המתקרא שלמה ארצי ממשיך במלוא העוז, שעה שהוא גם קורע לישראלים בחו"ל את הכיס, וגובה מהם מחירים שאפילו כאלה שאינם שרלטנים מסוגו, אמני על בינלאומיים, לא גובים.

לתפארת החזירות הנה כמה ציטוטים מהכתבה בהארץ:  כותרת המחאה נגד התופעה היא : " שלמה ארצי הגזמת"

"אני אוהבת את שלמה ארצי מאז שאני ילדה והתרגשתי שהוא מגיע לניו יורק. ישר אמרתי לחברים שלי שנקנה לכולם כרטיסים ונשב ביחד", מספרת חייקה. "ב-1 בספטמבר נפתחה המכירה ונכנסתי בהתרגשות לאתרים שמוכרים כרטיסים. והמחיר הכי נמוך שמצאתי היה 170 דולר לכרטיס ועוד בשורה לא מאוד טובה. מההלם חשבתי שאני לא בודקת כמו שצריך, אז כתבתי בקבוצה 'זו אני או שכרטיס של שלמה ארצי עולה 170 דולר?' זה גרר תגובת שרשרת של יותר מ-100 הודעות של ישראלים שהתאכזבו כמוני".

ועוד אחת בשם הדר כותבת שכתבה פוסט בפייסבוק נגד התופעה והמחיר, ופנו אליה מההפקה של התופעה, והציעו לה כרטיס חינם ובלבד שתסיר את הפוסט.

אמממ…חשבנו אולי בתמימות שרק פוליטקאים משחדים. משהו בתופעה הזו משדר איזו אטימות חזירית, מעבר לחוסר הכשרון והתיאבון לזכות בכבוד ועוד כבוד. ישראלי כל כך בחוסר הפרופורציה.

http://www.themarker.com/consumer/1.3065054