הדבר הבולט בהרבה שכונות בחיפה שחלק מהבתים הם בתוך ואדי, ללא כל שביל בטחון שמפריד בתים מהצמחיה שלא רק נושקת לבתים היא משתרגת ממש בין הבתים.
עירית חיפה ועוד מקומות כמו ירושלים ומקומות נוספים בהם צמחיה כה קרובה, היו חייבות להקים מערכת גיזום, שתדלל צמחיה על בסיס קבוע, זה לא נעשה.
הממשלה שצריכה לפקח גם לא ספקה מיטריה תקציבית כדי לדלל צמחיה שממש קרובה מידי לבנייני מגורים. יש קוצים שצריך להסיר כל שנה, על בסיס קבע, באופן שיקטין את סיכוני השריפות.
גם לא נעשה מחקר על צמחיה ושרפות, על צמחיה שרפות ובתים. אולי יש סוג אחר של צמחיה ולא עץ אורן שהוא דליק מאוד, שפחות נוטה לבעור. אורן הוא הירוק עליו גדלתי אבל כנראה לא חלק מהצמחיה שהייתה בארץ ישראל, האורן נבחר להיות הכיסוי הירוק, אולי צריך היה לשנות את הרכב העצים בעיר הירוקה בהר הכרמל.
עברתי לפני כמה שעות ברוממה, המון כלי רכב מול היכל הספורט המון כלי תקשורת, וממול עץ בוער, מאות מכוניות בסמוך, נראה שהכול הצגה אחת גדולה עבור התקשורת. שוב האנשים שמומחים בכל . שוב הדברת והקשקשת של המומחים, פותחים שולחנות, זרקורים בתוך השרפה, הזדמנות נוספת ללהג.
פס הפרדה בין בית וצמחיה, זה כל הסיפור. או חלק מהפתרון וזה לא נעשה.
כל חיי חלק מתבנית נוף מולדת שלי זו חיפה הירוקה מגיל צעיר למדתי לקפוץ על סלע ולטפס על עץ, ולהתאהב ביערות הכרמל, ללכת בשבילים עם חברות, עם חברים, מהתנועה עד כמעט בגרות. גם כשחזרתי לחיפה, ההליכה ביער היא יותר מסתם הליכה. זר לא יבין זאת.
אין מקום בעולם שבו אני חי בתוך הרגשה ביתית כאילו עלי העצים הם השמיכה שלי, הם עוטפים אותי.
אבל אם רק נפסיק רגע את הרומנטיקה של חיי הטבע שחיפה טובלת בה, הטבע הזה הוא מלכודת יופי, האש שאוחזת בעצים, מורידה בתים, מפילה שכונות, מסכנת חיים. אולי אנחנו צריכים ללמוד יותר מה בריא לחיי הטבע ולנו מבלי לקחת סיכונים כאלה.
אסור לוותר על הירוק הזה, הירוק תמיד של הכרמל, הנוף של המולדת שלי.
אבל חייבים למצוא את שביל הזהב, של חיים בצד הירוק ללא סכנה, עד כמה שזה ניתן, אסור לתת לרשלנות ולעצלנות של עירית חיפה, שבראשה עומד איש שכל מעייניו להיות חלק מהון שלטון להיות בולט בתקשורת ולהעסיק רני רהבים במקום עבודה יסודית שתשנה אתץ פניה של חיפה לטובה. לא רק שהוא כשל בענייני מיכל האמוניה וזיהום המפרץ, בקריות, הוא גם כשל בהתארגנות של חיים של רוב השכונות לצד צמחיה שהופכת למלכודת אש. עברו שנים מהשריפה בכרמל ובתחום זה מעט שבמעט נעשה, אין גיזום לקראת החורף שעונה על היקף הבעיה.
מישהו צריך לשאול אותו ואת הממשלה למה אי אפשר להתארגן מראש, למה בכל השכונות אין תשתית ראויה לכיבוי אש, בכל הבתים הנושקים ליערות, אין פסי בידוד מהצמחיה ואין זרנוקי מים בקירבה.
זה קרה כבר יותר מידי פעמים בכדי שנמשיך לחיות בסכנה כזו בלי חשבון. הצעד הבא חוץ מבניה של כוח כיבוי יותר עמוק ומקצועי למרות שניכר שיפור כאן, צריך לחקור את הצמחיה ואת השילוב של בית צמחיה וחיים ללא סכנה בטבע הירוק.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
