הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בהינתן ובמלחמה נהרגים והורגים.

אבל פסטיבלי התוכחה של התקשורת שבדרך עקבית עשרות שנים מעצימה מסקנות רק כלפי צד אחד, מבקרת רק מה שמוכתב מהאג'נדה של חבורת עיתונאים שהשתלטו על ערוצי התקשורת – הם לא שמאל הם חבורת מפא"י שנולדו בערוגות מפא"י, לא מדווחים על מי שקרוב לדרכם, ופועלים בעיקר כתועמלנים. את התקשורת הזו שפעם אחר פעם כושלת. לא צריך לקחת לריאות.

ראו כמה עיתונאים ועיתונאיות לשעבר יש במחנה הציוני, אינפלציה ממש, כאילו פעילותם ה"עיתונאית" הייתה נטולה הכתבת דרך כאילו עצם שיוכם למפא"י לא הקנה להם מושב מכובד.

אם ניקח דוגמה ממה שמתרחש כרגע בסביבה שלנו, השתלטות דעאש ואו אירן וגרורתיה, ג'ינוסייד, טיהור אתני, רצח המוני של ערבים בידי ערבים, ואותה תקשורת דוממת – או מלעיגה פרשנים שאינם רוקדים לחליל הבון טון של מפא"י. גם המלחמה בעזה היא חלק מתמונת עולם ערבי שהתמוטט, את השלטון החמאסי כמעט והתקשורת לא מבקרת, כאילו מדובר בחבורה הומניסטית ודמוקרטית, ולא השתלטות פאשיסטית עם קריאה להשמדת ישראל וביצוע רצח מזויע בפלסטינים שאינם רוקדים לפי החליל האיסלמיסטי.

כל המלחמות ראויות לבדיקה, כישלון אוסלו ראוי לבדיקה, אלפי ההרוגים של אוסלו ראויים לבדיקה, ואיש לא טורח, משל לא מתו אלפים, כאילו שמותם היה מוות טיבעי.

ובעיקר היכולת הזו לחקור או לא לחקור נובעת מאלימות של כת של כמה עיתונאים שמחליטים מה טוב ומה רע. הם גם לא נותנים לאיש לחשוב שונה מהם, בפאנלים של התקשורת יש בעיקר קול אחד, דעה אחת, מי שלא מקבל את הבון טון, פשוט מוצא את דרכו מחוץ לקליטת המיקרופון.

רק מה שמשרת את האג'נדה משודר בכוחנות, באלימות מילולית, יום יום, שעה שעה, הבנים והבנות של העיתונאים שהשתלטו על המדיה, מקבלים את השרביט בגלצ, וככה ההגמוניה נמשכת. בלי דין ובלי דיין. ממש השתלטות עויינת.

השיח הנוכחי הוא שיח מלוכלך, לא נקי ובעיקר לא נקי באופן בו הוא מנוהל, כשמראש המסקנות ידועות, אין קולות מגוונים ואין תחקירים ראויים.

לכן צריך להמשיך לחקור, אבל להתרחק מכל התעמולה של עיתונאי ישראל שכבר שנים משרתים רק צד.