לך המוסרי אני ממליץ לקרוא את יצחק לאור, כן המשורר, יש לי בספריה הפרטית ספר משלו.
הוא כותב על מוסר, בעיתון הארץ, על הכיבוש המזעזע והוא באמת מזעזע באופן יחסי. הוא היה חייל כשאני הייתי עוד נער צעיר וחייכני, לא הייתי מוסרי גם כנער בטח שלא כמוך כשאתה היית נער.
אבל איני משורר ולא בן של משורר, כשתרצה ללמוד על מוסר ואתיקה לך למשוררים, לגורי למשל חברו של ישכה שדמי כן ההוא מטבח כפר קאסם, או חבר פעיל בארץ ישראל השלמה שמידי כמה זמן "מזדעזע" מהמצב הנוכחי – שהוא לא הכי הכי, או כאמור יצחק לאור. בענייני מוסר וכיבוש אין טוב מהם ללמוד עד כמה אנחנו בני האדם, לוקים, חסרי מידה של הבנה אפילו למי שנשקף לנו במראה, כן אנחנו.
אני לא אמחזר את הסיפור המיני של יצחק לאור. מה גם שאין לי את מלוא הפרטים.
רק אומר ואולי אצטט : בתחילה היה מזעזע, אחר כך התרגלנו. כן גם אליך יצחק לאור התרגלנו.
לכל קורא מהארץ יש הזדמנות יומית או שבועית, לראות איך המוסר יחסי, עד כמה הוא חלקי, עד כמה הוא מקרטע. אצל גדולי מטיפי המוסר.
אולי יהיו שיאמרו שמה עניין שמיטה להר נבו, אני אומר גם אני לא תמיד משוכנע שיש קשר, אבל אני זוכר היטב שכל מי שלא משלנו נרדף, על פחות הרבה פחות ממה שעשה יצחק לאור. כן אומרים שזה לא עבר בית משפט, נכון, אז מה. המעשים שעשה לאור הרבה יותר חמורים ממה שעשה ועשו הרבה אנשים שכבר פרשו מעולמנו את גנדי הוציאו מהקבר וגררו בכיכר העיר עירום וללא הגנה.
מעולם לא הבנתי את ההתנהגות הזאת. אולי יום יבוא ואוכל להבין מחדש. למה זה משלנו מותר לו. אמנם יש את המשפט הזה מה שמותר לקיסר Quod licet Iovi, non licet bovi .
אבל תסכימו איתי שמשורר איננו קיסר.
גם המו"ל של הארץ רחוק מלשכנע שהוא קיסר למרות שעשה כמה דברים בעברו כאילו היה קיסר, דברים מגעילים, נחשפתי להם בהיותי סטודנט תמים לאמנות. אולי נשארתי תמים. אז נחזור רגע לעניין הכיבוש. אין ברירה.
הכיבוש יסתיים לא בגלל צדק או בגלל מנהיג רודף שלום – רק כאשר הפלסטינים יפסיקו את ההצגה על המסכנות שלהם, אולי בגלל שהפלסטינים הם עם די מגעיל – סליחה על ההכללה הגזענית. הם עם שמתלונן כל הזמן והפך את הפליטות למקצוע, למדע ממש – רוב הכסף באו"ם לעזרה לפליטים מיועד להם כי הכלי של הפליטות הוא נשק שהם רואים בו הנשק הכי אפקטיבי, בכל העולם הם מציגים עצמם כמסכנים שנגזלו ע"י כובש אכזר שכבר שנים מנסה להשתחרר מהמצב ולא להיות כובש והם לא מוכנים לאפשר לו לכובש להפסיק להיות כובש, רק לא זה. אין עם שהוא סמל לריקבון מוסרי יותר מהעם הפלסטיני – כי המסכנות היא זו שמאפשרת להם לרצוח את הכובש האכזר עד שהכובש האכזר, אנחנו, באמת מראה שהוא אכזר. אפילו אנחנו שלא חסר לנו דבר, נתנו בית לפליטים מהשואה, ולפליטים ממדינות ערב. כן אנחנו גזענים, אני במיוחד, נהגנו רע באינספור אנשים עמים וקבוצות, אבל לא כמו הפלסטינים, כל פעם שאני שומע פלסטיני מדבר על שלום של אמיצים אני מתחלחל, ואני הצבעתי לחד"ש בעברי, היותר תמים.
אולי כאשר הפלסטינים יתחילו לקחת באמת את גורלם בידם, יבנו בית לפליט במה שיש, ויפסיקו להאשים את כולם, יהיה סוף לכיבוש. האם הם רוצים סוף לכיבוש באמת?
אגב עניין הטורטית של המנהיג שלהם אינו מלמד רק על בעית דיאטה אלא על גישה עקרונית שמה שמותר לו למסכן ולהצגת המסכנות לא זקוק אפילו לאישור אותנטי, הרי הצדק שלו מעל כל ספק, וצום מפוברק הוא סוג כזה של מסכנות די רהבתנית ומצוקצקת.
היו פה נביאים כמו ליבוביץ שנתן לנו בראש כמו שאומרים כפי שרק הוא יודע, ונכון שאנחנו אוהבים להאשים את עצמנו ודי בצדק ברוב המקרים. ברם לי אישית יש מיאוס הולך ומתגבר מכל הסיפור הפלסטיני; הם פשוט נהנים להיות מסכנים – אני דווקא לא נהנה להיות כובש במטותא, רוצים להמשיך ולרקוד דבקה פלסטינית על הפליטות שלהם האינסופית. אולי הם מנסים לחקות את הסיפור היהודי את הגלות ואת השיבה מהגלות. מתחרים בנו בנרטיב הגלותי שחוזר על עצמו בוא נודה שאנחנו גם מאוהבים במסכנות שלנו. לא שחסרים אנטישמיים אבל הציונות היא לקיחת אחריות על גורלנו – לצערי הפלסטינים לא מוכנים ללמוד ולקחת את גורלם בידיים הרוטטות מההצגה הטובה והאינסופית של מסכנות, הם גלותיים אידאולוגיים. גם אם נשווה אותם למקומות אחרים, אין עם שעושה הכל למען המסכנות שלו עצמו כדרך חיים כמו העם הפלסטיני. ואפשר לפרט אבל אני סומך על חלק מאיתנו שיבין.
ואנחנו הצד השני לא יכולים להשתחרר מזה כי אנחנו הכובש האכזר וכבר נתנו להם הכל – רוצה לומר אולמרט וברק נתנו הכל רצו לתת הכל אפילו חזרת פליטים מסוימת. לא הם לא רצו. מה עוד צריך? זה קרה ועדיין הם והמסכנות הזו ולא שיש לי אהבה לברק, הוא היה צריך להיות זהיר יותר בניסיון להוכיח שאין פרטנר, יש פרטנר, אבל הפרטנר מסכן שמאוהב במסכנות שלו. וזה חייבים לומר, מזכיר במידת מה את הקבצנים המאורגנים בצמתים בארצנו הכובשת, שעושים בשנייה בה אתה ואני הקהל שלהם בשבריר שניה עד החלפת הצבע בתמרור, הצגת מסכנות ברמה כזו שחלק מאיתנו נופל וישר מוציא את הפרוטות שנערמות לסכומים כנראה יפים, אחרת למה התעשייה הזו קיימת בכלל – זה ממש סינדרום. ויש את הדילמה הצדקנית, שאומרת – כן אם הם מתדרדרים לכזו סצינה אז הם באמת מסכנים שראויים לרחמים – רחמים זו מניפולציה ולא צריך להיות סטפן צוויג כדי להבין שאנחנו חלק מהמניפולציה. חלק מהם בכלל שבויים, היום בהארץ מספרים על פלסטינים שהתחזו לסורים והתיישבו ביוון – ברחו מהחמאס הנורא, עד יוון ועד הצגת מסכנות כזו הם הגיעו – והם מגרשים עיתונאי שמאלני שבא לחטט להם במסכנות. והאירופאיים שהיו אדישים למדי לשחיטה של סבתי וסבי ומשפחתם, ממש יוצאים מעורם נוכח הצגת המסכנות הערבית, בעיקר אנג'לה מגרמניה, שאני די מחבב, מודה.
הפלסטינים המאסטרים הגדולים של המסכנות, רואים פתאום שיש פליטים סורים שמקבלים הכל – שהם אפילו יותר מסכנים מהפלסטינים רחמנא ליצלן, אז אפילו להתחזות לסורים מותר להם, העיקר להמשיך במקצוע של המסכן שכולם רודפים אפילו העם שלך, הדת שלך. וכמובן בסופו של דבר, הכיבוש אשם.
מתי הם יחליטו להפסיק עם המסכנות הזו, זאת השאלה. איך התרבות הזו הגיעה לשפל הזה, זו השאלה.
כך הבנתי שאני כבר שבוי בהצגת מסכנות מבוימת היטב לקח לי די הרבה זמן להבין, לא שאין צדק מדי פעם בטענות פלסטיניות, יש ויש, אבל הם התמכרו לזה להרגשת המסכן האולטימטיבי, רוצים עוד ועוד מסכנות מתקתקה, ממש כמו במחזה סדו מאזו, הם נהנים מזה.
דבר שהוא די טרגי כי הוא כופה עלינו להיות תמיד כובש אכזר.
כשהפלסטינים יפסיקו לרחם על עצמם (הנה אמרתי את זה), וקצת טיפל'ה יעשו משהו חיובי למען עתידם, יהיה סוף לכיבוש, עד אז, יהיו בינינו מטיפים, ויהיו משוררים צדקנים. ומי אני בכלל, למה גס ליבי, אולי כי מראש אני לא מוסרי כל כך – וטוב שיש לי הזדמנות להודות שאני כזה, נו טוב לפחות אתה טוב ממני. אני כבר לא מסוגל לראות עד כמה המסכנים הפלסטינים שאומרים שעד היום קיבלו מאז אוסלו כסף יותר מכל הכסף שנדרש לשיקום אירופה אחר המלחמה ההיא, עדיין מתבוססים במסכנות שלהם עד צוואר.
מהצגת הכיבוש אני נגמלתי כי הם רוצים את הכיבוש שלנו, לקח לי זמן להבין את זה אבל בסוף ירד האסימון.
חלום אחד בכל זאת נשאר לי, שיום אחד יהיה שלום. אולי יש לי תקנה אחרי הכל.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.4138566
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
