למעשה הדבר המתמיה והחדש בכתיבה של דרוקר על רגב הפורש/מופרש מישראל היום היא שפת האיומים וגם הודעה והודאה שיש מאפיה שמאלנית בתקשורת ונוקמת בכל מי שלא הולך בתלם.
הנה הציטוט:
"רגב עומד לגלות, שהקהילה העיתונאית, חלשה ככל שתהיה, אינה עתידה לקבל אותו בחיבוק. הוא לא יזכה לתפקידים מחמיאים של עיתונאי בדימוס, אולי הממשלה תזרוק איזו עצם. כל אלה שהולכים בדרכו של רגב, ב"ישראל היום" ובמקומות אחרים, כדאי שיסתכלו עליו בשנים הבאות. האם זה שווה את זה? האם שנות הכוח כדאיות? האם הן שוות את שנות הבושה?"
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4061532
למעשה שני הדברים הללו, הניסיון לאיים וגם לדבר בשם "הקהילה העיתונאית" היינו החברים של דרוקר מלמדת משהו על דרוקר עצמו ושיטותיו. בריונות אלימות ואיומים. מי שייתן יד לעיתון ישראל היום, בשמו הידוע כביביתון יבואו איתו חשבון החברים של דרוקר.
הוא לא מסתפק באיומים כלפי רגב אלא רומז שיש כבר רשימה שחורה הנה- "כל אלה שהולכים בדרכו של רגב, ב"ישראל היום" ובמקומות אחרים, כדאי שיסתכלו עליו בשנים הבאות." פשוט איום מפורש לכל מי שהולך ב"דרכו של רגב" .
ייתכן וישראל היום הרס את הפרינט ואת העיתונות – או ייתכן שהעיתונות כבר הרוסה במילא, הרי דרוקר עצמו מדבר על הרשימות הלבנות והשחורות של ידיעות אחרונות, אז על איזו עיתונות מדובר? הארץ? מעריב? כי, מי מה נשאר כבר?
ומה דרוקר רוצה להיו נוני מוזס בעצמו?
ואפילו אם דרוקר צודק – והוא לא צודק כמובן, מה זו שפת האיומים הזו והאם אין בה איזה מוטיב לפחות לכאורה פלילי? מועצת העיתונות, המשטרה, מישהו מוכן לרסנו?
עיתונאים צריכים לקבל חותמת כשרות אצל דרוקר? ובשם מה? העיתונות החופשית?
הנה עוד נציג של ה"עיתונות החופשית" מנשה רז מכריז על הקמת מדינה..:
כנראה איני יודע הרבה על העיתונאים והעיתונות שלנו, עד שאני קורא אותם ומבין.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
