מאתר מעריב:
"
הופיע בכתבה מפיו של עמוס ערן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ב–1977.
ערן סיפר שחצי שנה לפני שדן מרגלית, עיתונאי "הארץ" באותם ימים, פרסם את הסיפור, הוא כבר הוזהר. "ישבתי במשרד ראש הממשלה בירושלים, נכנס מישהו, שלא אגיד את שמו ואמר 'אני מוכרח לדבר איתך'", ערן סיפר בכתבה. "אמר 'הבוקר יצאו שני אנשים מהארץ (המדינה, לא העיתון – א"ל) לחפש את יצחק רבין בארצות הברית'. מאחר שרבין שירת שם חמש שנים, אז יש להניח שלא סגר את חשבון הבנק שלו, כי תמיד יש תקופת מעבר ומחויבויות כספיות. הרמתי טלפון ליצחק, שכבר היה בביתו ברמת אביב. הייתה שעה מאוחרת. אמרתי לו 'יש משהו שאני צריך לדבר איתך עליו הלילה'".
אפלבאום שפך אור במכתבו למערכת על אותם שניים שיצאו “לחפש" את רבין באמריקה. “אברשה אהרונסון ויגאל לביב", גילה. “את השניים האלה שיגר אבא אבן מכספו הפרטי, לאחר שהשגריר שמחה דיניץ גילה את אוזנו על כך – הם עשו את מה שעשה דן מרגלית אחריהם, הפקידו כסף בסניף וחשפו את מספר החשבון של הרבינים'.
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-581893
היינו שמעון פרס, אבא אבן ועוד נשמות טובות ממפלגת העבודה הם שהוציאו את חשבון הדולרים לאור, אורי אבנרי רצה לגנוז את הסיפור, עוד דבר, הסיפור הזה היה מתפרסם בכל מקרה כי יותר מדי אנשים ידעו על חשבון הדולרים, ככה שהפוזה הדגולה של דן מרגלית בהחלט מוגזמת.
כשאתה קורא על כמות החלאות שיש במפלגת העבודה, די בזה לומר ששומר נפשו יתפוס מרחק. היום אפילו מורחים בליפסטיק את השנאה, זה חידוש אמנם, אבל לשנוא איש את רעהו זה תנאי קבלה למפלגת האבודה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
