הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ראשית כל שלטון שמאל ציוני מלווה במלחמה, אין דבר כזה שמאל ציונות בורגנות בלי מלחמה, אקסיומה.

עכשיו הכריז טראמפ הכרזה על ירושלים, שום דבר מעשי לא השתנה, השגרירות עוד שנים לא תעבור, תשאר ההצהרה בלבד, זהו, גם אובמה, גם קלינטון הצהירו הצהרות דומות, אבל נמנעו מהכרזה. טראמפ הכריז הכרזה מתבקשת מערב ירושלים זו בירת ישראל, האם מישהו בשמאל הבורגני מתנגד לכך?

אם-כך מדוע מציפים אותנו השמאל ציונים בבכי ונהי, ורצונם כי תפרוץ בעקבות ההכרזה שפיכות דמים, כמעט שוות ערך לרצון הפלסטיני, מדוע?

הרי את מזרח ירושלים והשטחים הכבושים השמאל הבורגני כבש, מה יום מיומיים, האם הם לא מכירים את ההיסטוריה, שלהם, של שלטונם, של האמירות והמעשים שלהם?

לגבי הפלסטינים, אין ולו מונמנט אחד בירושלים שיש לו תוית פלסטינית, העתיקות, ההיסטוריה היא יהודית נוצרית ואיסלמית. לא פלסטינית, הפלסטינים לא מסוגלים לנהל שני כפרי פלסטינים ללא מלחמה בין שני הכפרים, הפלסטינים הם חברה אלימה, הם דוגלים באלימות, אין שם תרבות של השלמה, של קבלה ונכונות לשלום. גם פנימה, גם בתוכם עצמם. מדוע לעם ששונא אפילו את עצמו כמו הפלסטינים, תינתן אחריות על מקומות קדושים לשלושת הדתות, זה אבסורד, הם לא מסוגלים לנהל אפילו שכונה פלסטינית בלי פלגנות אלימה.

זו המציאות בה אנחנו חיים, אלה השכנים שלנו כאחד שמסתובב שנים בכפרים ערבים בישראל, אני נתקל כל הזמן באיבה פנימית, גם אצלנו הישראלים והיהודים היא קיימת אבל למזלנו אין לה ביטוי אלים כל כך. בינתיים.

הפשרה בין חאמס לרשות לא עושה רושם של פשרה אמתית ובטח אינה שמה קץ לאלימות שהיא חלק מהחיים בתוך החברה הפלסטינית. אלימות שהשמאל מטעמי טיפשות התעלם ממנה שנים, כולל כותב זה, אבל הגיע הזמן שנכיר בעובדות. שלום עם בריונים הוא לא אוטופיה הוא חלום באספמיה. אני לא רק רוצה בשלום אני מכבד ואכבד שלום לעולם. אבל מה לעשות השכנים תמיד רואים באלימות ערך, הם מטפחים אלימות. לא שאין אלימות אצלנו, אבל היא לא מרימה ראש כי לרוב הצדדים ברור כי יש דרכים אחרות להכריע, דמוקרטיה למשל.

כל עוד החברה הפלסטינית תמשיך להכריע באלימות, להגיב באלימות, זו תהיה חברה מפולגת הרסנית כלפי עצמה ושוחרת אלימות, חבל שלא שלום.