Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 5th ב-מרץ, 2018

והשמאל מריע לו, כל רוממות זכויות האדם נרמסת, מצפצפים על החוק, אלה שאמונים על שמירתו. ואין ולו קול שפוי אחד במרחב, פחד אחז בכולם, מפחדים מחר להיות במעצר עם פישפשים.

פאשיזם לאור היום. בלי טיפת התנגדות של הימין. פשוט הולכים עם ראש מורד. כנראה הפחד משתק.

Read Full Post »

עו"ד יסלוביץ' מזהיר מפני שב"כיזציה של ההליך הפלילי בישראל, בדומה למשטרים חשוכים הידועים מההיסטוריה הקרובה והרחוקה.

"קיימות עדויות לייבוא מסוכן של שיטות חקירה משירותי ביטחון העוסקים בפיצוח 'פצצות מתקתקות' – לחקירות אזרחיות שביניהן לבין בטחון המדינה אין דבר" טוען עו"ד יסלוביץ'. "כך נולדות פרשיות של הרשעות שווא – ממוטיבציית יתר של חוקרים, ומחסרון חמור בבלמים שבתי המשפט אמורים לשים בפניהם".

"רק אזכיר פה את התפוצצות פרשת כנופיית מע"צ" אומר עו"ד יסלוביץ' , ומצטט מהתקשורת: "ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש  באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ״…

https://www.0404.co.il/?p=133349

צבא פולניה חותם על כל מילה.

תזכרו היטב, בסופו של דבר האמת תצא לאור כפי שהיא יצאה אי אז, אנשים אמיצים הפכו לעכברים, עכשיו זה הזמן להילחם על הדמוקרטיה. אחרי המיסיון הברור שמתרחש בחודשים האחרונים.

בעזרת ויקי האדיבה:

פרשת "כנופיית מע"צ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"ץ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1974-1978[1]. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – גדעון הררי, יעקב בלדוט, יוסף רחימי, אורי גולברי, פנחס אמזלג, חיים בויום ועוזיאל ערמי, על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל[2]) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים. כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות[3], והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שיקריות והוצאו מהם בעינויים[4]. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם[5].

פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים[6].

כבר במהלך המשפט, טענו הנאשמים כי עונו וכי ההודאות הוצאו מהם בכוח ובעינויים[7]. נגדם עמדה צמרת משטרת ישראל, ובראשם סנדו מזור (לימים סגן המפכ"ל), פקד (לימים ניצביעקב רז ואחרים, וכן סגנית פרקליטת מחוז תל אביב, פנינה דבורין, שהכחישו מכל וכל את העינויים. לאחר משפט ארוך ומתוקשר, במהלכו הוחזקו במעצר עד תום ההליכים[8], הורשעו חמישה מהנאשמים, ואחד, עוזיאל ערמי, זוכה מחמת הספק. השופטים, בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו שעדות עד המדינה, משה מאיר, הייתה חסרת ערך והם הרשיעו את הנאשמים על סמך הודאותיהם במשטרה, בסיוע העובדה שנאשמים ידעו על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללויות והכאות שלא היו ולא נבראו וחלקו שבחים למשטרה על החקירה המוצלחת[9]. הנאשמים נדונו לעונשי מאסר שנעו בין שלוש שנים לעשר שנים, בהתאם למספר ההצתות בהם הורשעו. פנחס אמזלג נידון לשנת מאסר על תנאי בהתאם להסדר טיעון בו הודה בניסיון לגנוב דלק[10]. הם ריצו בפועל עונשים שנעו בין שנתיים לבין חמש שנים.

פתיחת התיק מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ וטען שמי שהיה הרוח החיה מאחורי המכות וזיוף ההודאות היה דני מרוז. בעקבות זאת, בשל אי מציאת תיקי החקירה המשטרתיים ושתיקת יעקב רז בחקירה במח"ש, במרץ 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלהאליקים רובינשטיין, כי הוא תומך בקיום משפט חוזר למורשעים ועמדתו נתקבלה על ידי השופט שלמה לוין שהורה ב-5 באפריל 1998 על קיום משפט חוזר[11].

בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן אך הפרקליטות החליטה לחזור מכתב האישום המתוקן ולא לנהל משפט חוזר לאור הזמן הרב שחלף.[12][13] בשנת 1998 ביטלבית המשפט המחוזי בתל אביב את הרשעתם, והארבעה זוכו מכל חשד[14]. היה זה הליך נדיר, בו הפרקליטות הסכימה לזיכוי נאשמים שהורשעו ושריצו שנים רבות של מאסר, לאחר שנמצאו ראיות חדשות.

 

סוף ציטוט

אגב סנדו מזור מונה לשגריר ישראל ברומניה ע"י מפלגת העבודה. מעולם הדבר לא נחקר עד תום, איך בתוך המשטרה פועלת כנופיה של מפא"י ייתכן שיש לסנדו מזור דור המשך.

Read Full Post »

ואם קצת נרצה להרחיב, נניח רק נניח שראש הממשלה שינה דעתו עקב דעת בנו או שרה, על איזה חוק בדיוק הוא עבר? תיאטרון האבסורד מנמיך לקומה נמוכה שבמילא רק מדינת משטרה יכולה לדרדר אליה  את כל החברה.

דבר אחד הולך ומסתבר, הם מנסים ואין להם שום עכבות או מעצורים, עד לחיסול המלא הם לא יעצרו. חיסול פוליטי כמובן, המשטרה מחסלת ראש ממשלה, בגלוי, בלי כחל ושרק.

ועוד דבר אחרון, המאוס כל כך הולך ומתגבר, שבצבא פולניה חשבנו להתנזר בכתיבה אקטואלית, גועל הנפש, פשוט הגיע לממדים בלתי נסבלים. בנתיים נמתין, ייתכן שמשהו רע עומד להתרחש, משהו שיביא לבדיקה מיוחלת. אולי זה יקרה, כרגע הימין בהלם, הם מאיימים בגלוי על כולם, מאיימים מטעם המשטרה. עוד לא הייתה רדיפה כזו עד שהימין כולו לא יעמוד על רגליו הם ימשיכו ואחרי שיחסלו את ביבי ומשפחתו, מי שיבוא אחריו מהימין יחוסל גם הוא.

זה כתוב באותיות בולטות, ברורות אפילו אריק שרון נשבר.

היחידי שמצליח לעמוד בהתקפות האלה, הוא בינתיים ביבי. כל אדם אחר היה מרים מזמן ידיים, ייתכן שזו הכוונה, לשבור אותו, המחיר יכול להיות איום ונורא לדמוקרטיה, הוא כבר איום ונורא, הרגשה אישית שזה כמעט בלתי אנושי לספוג מה שראש הממשלה סופג כבר עשרים שנה.

 

עוד משהו, אחרי שהכל יגמר אם לא תקום וועדה שתחקור את המשטרה, אנחנו יכולים לדבר על דמוקרטיה, אבל מזמן כבר היא לא נוכחת. כל מי שמרשה לעצמו לתמוך בנתניהו, יכול להיות מחר בכלא. לצד פישפשים, עד שפשוט יבינו ויצאו לרחובות. הכל מתחיל מהרגע שאיזה מסמר יבלוט יותר מדי, זה מתישהו יקרה, המשטרה פשוט תירה במפגינים, יהפכו את כל הימין לפושעים, זה קרוב.

 

הלוואי שנתבדה. אבל המשוואה של שוטרים שמנסים להמליך פה אנשים וממוטטים דמוקרטיה אינה קלישאה שדופה.

הלוואי שנתבדה. זו חקירה פוליטית, לא חקירה פלילית. לנחקרים אין זכויות אלמנטריות אפילו למחבלים יש יותר זכויות, יש אירגונים שתומכים הימין בינתיים נרמס וכל מה שהוא יכול להוציא מהפה זה הבחירות הבאות נראה להם, זה לא מספיק.

חייבים לאזן את הרשע, בהפגנות, הדמוקרטיה בסכנה, השמאל כבר החליט לוותר על הדמוקרטיה, רק הורדת ביבי חשובה בכל מחיר.

Read Full Post »