הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

יותר ויותר שומעים על אזרחים שמתלוננים על אלימות ובמקום טיפול ראוי משטרתי הם מכירים בכך שהמשטרה תומכת בגרסת העבריין. אותו היא משום מה מבינה.

כאן חייבים לומר שהמשטרה ככול שמבינים את דרכה היא גוף אלים מטעם השלטון, היא לא אוהבת אנשים לא אלימים, וקל לה להבין אלימות כשפה. לכן אזרח שמתלונן על אלימות חש מיד בבוז, לא פעם השפה העילגת של השוטר היא שפת עולם הפשע, עם קודים של  ' כל דאלים גבר'  – ואיזה אזרח שאינו אלים זוכה בבוז – כי הוא לא שייך לנישה העבריינית, זו דרכה של המשטרה, היא לא יכולה להבין אזרחים בוטים אפילו. שלעולם לא ירימו יד ואו ישתמשו באלימות, למשטרה יש קושי בהבנת האזרח שנופל קרבן לאלימות.

לעתים לא מדובר בשוטר אלים, אבל מי שכבר אימץ נורמות של העולם תחתון. ויש קושי נוסף המשטרה לא אוהבת לעסוק באלימות לא מתוקשרת, סתם בריונות של שכן, היא זקוקה להוכחות, לדם, ולתגובה אלימה של הקרבן שתוכיח שהייתה שם אלימות. אלימות של סלבס או משהו בעל פרופיל תקשורתי, זה בטוח יזכה לטיפול, שכר לעמלו של השוטר הוא פרסום בעיתון ולא השכר שאנחנו נוטים לחשוב שהוא רלוונטי, היינו השכר שאנו משלמים כאזרחים שומרי חוק ללובשי המדים.

עוד דבר, המשטרה לא פעם "מחליטה" על סמך פרשנות או כל מיני דברים נסתרים. שאינה משתפת בהם את האזרח – כי מי הוא ומי היא שילמדו את המשטרה מה לעשות. משכך מדובר במעילה באמון הציבור, הציבור הלא אלים, זה שהוא קרבן האדישות של השוטרים ושל העבריינים שיודעים שהאלימות משתלמת.

בשנים האחרונות הרבה קצינים בכירים התגלו כעבריינים, לא רק מינית, הם מושחתים ואלימים. הגיע העת לקבוע נורמות אזרחיות למשטרה, לשוטרים, הם לא אמורים תמיד ללכת לפי רוח התלונה, אבל מדוע קל כל כך לשוטר לקבל גרסת עבריין ולא גרסת אזרח או אזרחית?