Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 15th ב-ספטמבר, 2018

להבדיל ממוניקה לווינסקי שעברה טראומה ע"י קלינטון, פה אמור להופיע איש שהוא ה"תקווה" השמאל בורגנית.

איזו אלימות עצורה בו, הוא דופק בשולחן כמו חמור. ממש השפוי בחבורה. ולמה לאיש כזה יש פחדים מפרשנים, הוא הרי לא נתניהו. הוא הרבה יותר גרוע.

https://twitter.com/news10/status/1041009393364594688

 

כבר הסירו מהטויטר את ההתפרצות של האידיוט המזוקן, בטח הוא איים לתבוע את ערוץ 10, אגב האם היו מסירים התפרצות של מישהו ממחנה אחר?

 

גם עיתונות חופשית. הוא אלים והם סרים לפקודתו.

 

עכשיו מקבלים הודעה שהדף לא קיים. והרי ראינו את הלבן בעיניים של אהוד הפחדן. ממש מוניקה. צריך אולי להסביר שמוניקה סיכמה בצדק שאינה רוצה להכנס לטראומה של חייה, אהוד ברק לא היה צריך לקבל סיכום שאין לפרשן אותו, הוא הרי מצייץ מכל גבעה הפך לאורקל של השמאל שנים הוא מפחד להתראיין אצל אראל סגל ועיתונאים שאינם סרים לפקודתו. הוא יכול לנמק את פחדנותו בסיכום עם המראיינת, אבל איזה מין סיכום עלוב הוא זה שמונע ממנו פרשנות בשעה שהוא מפרשן מכל גבעה.

https://twitter.com/news10/status/1041009393364594688

Read Full Post »

אלו הם סבר פניו של השמאל הבריטי. הדגל דגל אש"ף. זה לא רק קורבין, זה חלק ניכר מהמפלגה הזו שהייתה בת ברית של השמאל שלנו – ואולי עדיין יש מי בשמאל שלנו החושב שהיא בת ברית. אולי חלק מהשמאל עדיין מאמין בלייבור, אולי הוא בעצמו כנוע מול הנטיה שכרגע היא התאבדותית, זו דרישה כרגע להכיר בהתאבדות קולקטיבית ולקבל את אשף אחרי שהכרנו אותו דרך אוסלו ודרך אלפי מתים. זו כבר לא העמדה שדורשת שלום אלא בקשה להתאבד, אתה או מתאבד או ימני פאשיסט.

 

זו לא סולדריות עם עם חלש, זו שנאה – והבנה שאש"ף מתנגד לקיומה של מדינת היהודים כפי שהלייבור מתנגד, המשכה של אנטישמיות שורשית, שתמיד הייתה חלק מהיחס האנגלי ליהודים. יש והיו אנגלים שונים בעבר אפילו היום. ברם זה השמאל ברובו המוחץ – זה לא מיעוט, העומד כרגע להיות אולי השליט בבריטניה, מבחינתם אנחנו הבעיה, ישראל היא הבעיה.

למה בשמאל יש חבירה לגופים שמסווים את הגזענות האנטי יהודית בטענות על עוולות שעושה ישראל. זו שאלה שהיא חייבת להיות חלק מההתפכחות שכל איש שמאל ישראלי צריך וחייב לשאול את עצמו. זה לא חדש, ככה היה תמיד אבל בעבר הרוב התבייש להודות בזה. היום לא. הם שם לצד אלה שמחכים לרגע הנכון.

אמנם אבי גבאי ניער חוצנו מהלייבור, אבל ספק אם ככה חושבים חבריו. השמאל שלנו לאחר שכבש והקים התנחלויות כולל מפ"ם החלק השמאלי של השמאל הציוני, התהפך, עכשיו הוא נגד, אפילו במחיר שפעם לא העזו לומר אותו.

 

 

 

צריך להבין מה קורה באיזה עולם אנחנו חיים.

 

המהלך של השמאל עשה עיגול שלם מהקמת התנחלויות וקביעת עובדה ששמה את פתרון שתי המדינות מחוץ לאפשרות סבירה, ועד להתכחשות לעצם היותה של ישראל מדינה שהיא מדינת לאום יהודית. אפילו האו"ם הכיר בהגדרה העצמית שהיום השמאל מתנגד לה.

הכל התחיל פה בשאננות שחץ והיבריס שמאל ציוני, זה נגמר כעת, אבל חלק מהשמאל גם אצלנו תומך במניפי הדגלים של הלייבור. אם היום הייתה צריכה לקום מדינה יהודית הם היו נלחמים בה כמו אבות הממלכה הבריטית שלפחות לא בושו להתנגד גם אז, בריטניה חילקה את ארץ ישראל הקימה ממלכה פיקטיבית "ירדן" ועשתה הכל כדי לייצר כאן מציאות בלתי פתירה בלתי הגיונית מלכתחילה לא היה סיכוי לפתרון שתי המדינות. ירדן הייתה צריכה להיות פלסטין. לא ממלכה אשמית.

אבל השמאל שלנו היה עיוור לפני ועכשיו. אירופה נכנעת לכוח ברברי , לא דמוקרטי, כוח שלא מבשר על שלום או פתרון בעתיד.

 

השמאל שלנו היה כאן אז והיום אבל עבר כברת דרך מתמיכה בהתנחלויות והקמתן עד לעצם הנטישה של מדינת היהודים.

 

1_1659640392

 

מי שלא קרא את המציאות אז והיה שאנן, והביא למלחמת יום כיפור, היה השמאל, זה רק תמרור אזהרה למי שלא מבין מה הבעיה עם השמאל וקריאת המציאות שלו. בעל הבלוג טעה בעצמו לחשוב כמו השמאל בעבר. אין צורך להתכחש, השלום יקר בעיני, אבל כיום לא מדובר בשלום ולא באפשרות לחלוקה לשני עמים, אלא בנטישה של הרעיון לריבונות יהודית. השמאל צריך לזכור החל במלאכה. עד שהגענו היום למה שהגענו. אוסלו הייתה אפיזודה, אפשר להבין שלא היה לה סיכוי. ולמרות זאת חלק מהשמאל גם עכשיו רואה באוסלו פתרון, למרות אלפי המתים.

Read Full Post »

המתים של אוסלו, שלא משנה אם אתה ימין או שמאל, ערבי או יהודי, הם עדיין מתו באלפים.

כשאני אקרא ולו פעם אחת, מישהו שמדבר עליהם, על הפלסטינים ועל היהודים, אלפים מתו, כאילו הם לא היו כאן על האדמה הזו, נשכחו או נכון יותר הושכחו.

מה קורה עם הזכרון עד כמה הוא מניפולציה פוליטית, ברור שמישהו מסרב להכיר בכך שכתוצאה מאוסלו מתו אלפים, ימנים ושמאלנים, ערבים ופלסטינים יהודים וישראלים.

כל הזמן מדברים על אוסלו מנקודת היבט פוליטית, יש תומכים עדיין, ויש כאלה שהתנגדו מלכתחילה, ויש כאלה שהבינו בדיעבד, תוך כדי ההרג והרצח הבלתי נתפס, שזה אולי נקרא "תהליך שלום" אבל זה משהו אחר.

ההיסטוריה תהיה חייבת להסביר למה מעבר למחלוקת הפוליטית אין תודעה סבירה ומערכת הזכרה וזיכרון לאלה ששילמו את המחיר.

לכל מלחמה יש ימי זיכרון, לאוסלו אין. יש אלפי הרוגים משני הצדדים, איש לא מדבר עליהם. יש דוברים מימין שמדברים על מחיר אוסלו, אבל לא ממש איכפת להם מאלפי ההרוגים, זה טיעון בסה"כ במערכה הפוליטית. אבל באמת מתו אלפים, מתו. ואיש לא זוכר אותם. הממלכה המדינה לא מציינת את יום מותם. הם נעלמו. אם אדם מת בקרב יש לו סיבה, ויש מי שיסביר, אפילו אם מדובר במחדל.

אוסלו הניבה אלפי הרוגים, איש לא מסביר, אין להם זכר. נעלמו מעל פני האדמה, למעט המשפחות, שכואבות, הכלל הקולקטיב נטש אותם, ואת הזיכרון.

Read Full Post »