הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

כלום. אני חייב להודות שהידיעות ה"משמחות" על תקיפה בסוריה תמיד נראו לי מפוקפקות כי לכל דבר יש מחיר ואני חששן כזה של מחירים. עכשיו מודיעים לנו שהזמן בו ישראל תוקפת ללא הפרעה הסתיים, חלק מהמודיעים הם אנשים שלטעון שהם שונאי ביבי, זו טענה בסיסית שלא דרוש לה הוכחה. הם מתעבים אותו, מייחלים להסתבכות שלו אפילו במחיר שכולנו נשלם עליו.

אולי זה מזכיר את סוג השמחה לאיד של הימין בזמן הפיגועים של אוסלו, בצד החשש להיפגע היו כאלה שספרו את המתים כי הבינו שככה אוסלו תבלם. אוסלו נבלמה כי בסופו של דבר היא לא הביאה את הסחורה, שלום וסיום הסכסוך, הפיגועים והמוות היו אמצעי בלבד.

עכשיו השמאל סופר, ומייחל, קשה להסתיר את השמחה לאיד, הפילו מטוס רוסי, הנה ביבי הסתבך, אפילו יחסיו עם פוטין לא יעזרו. שמחת בית השואבה שלא נדע. הם לא מתביישים להודות לאלילת המזל שהצליחה לסבך את ביבי עם פוטין.

הם מגחכים ככה נדמה ואולי זה דמיון בלבד, אולי הם אפילו לא מצליחים להסתיר את רצונם האמיתי. שביבי יעוף לא משנה איך, מה התשלום, מי ישלם וכמה, רק שיעוף, חכו שברק יעשה מזה ציוץ מבחיל, ואם לא ברק, אז אחד מהתקשורת שהברק שלו מוכר.

ומה אנחנו באמת יודעים? בצבא פולניה לא יודעים. מקווים רק לטוב ולמעט שקט.