האמת אם נדייק, הקברן היה דרוקר, עם התכנית הצדקנית שלו שחילצה את ברנע מזוועה אולטרא פמיניסטית לכאורה, ורדיפה או חיסול הגברים באשר הם. אם ברנע היה איש ימין, דרוקר עצמו היה מתנדב לקבור אותו עמוק יותר. תנועת המטוטלת של השוביניזם מול הפמיניזם הפכה למלחמת כל בכל, תחת אצטלה של "תחקיר" יש סגירת חשבונות פנימית בעיקר בין נשים לבין עצמן, ולא רק. הגויה מוטלת במרכז ה"דיון" הערכי היא של מרץ, וזו הזדמנות לסגור חשבון אישי בין דרוקר לזנדברג כמו גם הזדמנות להיפרע מתנועת METOO# שהפכה לסמל שהרתיע גברים מיוחסים בעיקר.
הכתובת הייתה על הקיר, אולי כי התקופה אינה רלוונטית לשמאל, בעולם מטורף שבו אנחנו חיים, הרעיונות ה"נאורים" של השמאל הבורגני הישן עם הפנסיות התקציביות נראה חסר סיכוי, הוא יישמע כמו שבתאי שביט, אפילו שלא בטוח שהוא איש שמאל. השמאל הבורגני בעצמו אינו מאמין בהם. פלוס עוד הרבה חסרונות מובנים יצרו את הסביבה בה להכריז על מות השמאל זו מציאות ולא הפרזה. גם בתקופת אלוני לא הייתה אף פעם "סכנה" שרעיונות השמאל ימומשו.
אפשר גם לראות בעצם העובדה שה"מושיע" היחידי המסתמן הוא סוחר הנשק אהוד ברק, מי שאולי יצליח לקלל בתעוזה של איש סיירת (וואו) את איש הסיירת נתניהו. אבל שם זה מסתיים, בקללה. אין לברק שום רעיון שמאלי ישים או הגון שהוא יכול להביא לזירה, הוא הרי כבר קבר את תהליך השלום, או נכון יותר ה"שלום". והוא חלאה מסלידה בלי קשר לתאווה שלו לכסף, ולתמיכה מוזרה בעברייני מין עשירים.
היית מצפה מאשה להכניס לשיח משהו של נשים, כזה שלגברים אין גישה אליו, משהו שאולי היה גורם לגבר הכי שוביניסטי לרצות להשתנות ביחד עם המנהיגה, אבל האחרונה שעשתה זאת, הייתה שולה אלוני וכבר אצלה היו סדקים בעיקר ברצינות של הטענה לשוויון. היא גרה בכפר שמריהו, מקום מעיק, גזעני, הייתה נשואה למושל צבאי ממפא"י, לא ידעה בכלל מה זה לגור ליד שכן ערבי, לכבד אותו לא במילים של סלון בורגני נאור, אלא במעשים, בפגישה בחדר המדרגות, בעזרה פשוטה ואנושית, שכל השמאל ברובו המכריע לא נחשף אליה, ולא רוצה להיחשף אליה.
אולי למעט חיפה במקומות מסוימים. או בפליט שמגיע לתל אביב.
יכול להיות שמרץ תצליח להינצל בזכות ניצן הורוביץ, שיביא את קולות הלהט"ב, אבל ערבים אפילו נאורים משמאל, רובם לא מכירים במה שבימין לא רק מכירים, ממש מתגאים בו, ע"ע השר אוחנה. קשה לראות את מרץ שורדת.
אולי יגיעו ימים אחרים, אסור שהם יגיעו משנאה, כמו שהבסיס של מרץ של שולה אלוני ולא משנה אם הצליחה היה חיובי, היא הייתה בין מקימי התנועה לזכויות אדם, כל אדם בישראל. ככה העתיד של השמאל אם בכלל יש עתיד, יהיה חייב להכניס לשוק המטורף של הפוליטיקה הישראלית רעיונות חדשים לקידום החברה וכל מרכיביה כמעט. זו הדרך היחידה.
הדת של השנאה אם זו השנאה לביבי שהפכה לדת, או השנאה לגברים ולשונים והאחרים, כל מי שלא דומה, זו כבר לא הדרך, קל להלהיב את הקהל המועט לצאת ולמחות נגד הביביסטים, אבל זה נמוך בהרבה מרוב הטענות נגד הכת שמנגד, הביביסטית. שבמילא ימיה ספורים, ביבי אינו בן אלים, הוא כבר בן 70.
צריך לחשוב על היום שאחרי, לא רק בשמאל.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה