הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

לא לפני הרבה זמן שאלתי את עצמי ברגע של נוכחות מודעת האם השקט היחסי מרמה, והנה התשובה, אולי השקט הזה רע למישהו, ובאמת קצרה ידי מלכתוב למי מפריע באמת שיש קצת שקט, או דמוי של שקט, כנראה שמדובר בקבוצת אנשים פטריוטית, נחושה ובעלת ערך עצמי שלא יסולא בקאסם מזדמן.

אז היה חיסול, ועכשיו יהיו עוד, ככה זה, למישהו מפריע השקט והשלווה; עם תחילת סימני האביב, כתמים של רשע יעלו, היה פה חורף די משמעותי, כמעט בהזמנה, הטבע הולך לתת מופע מהמם כנראה באביב, כדי למתן את הרושם הפראי מלא ההוד המזומן לנו כמעט בודאות באביב הנופל עלינו ואני לא חייב להיות נביא כדי להבין שהמים ינביטו אלפי פרחים מדהימים וריחות משכרים וקולות נדהמים וציוצי ציפורים שיבואו מכל מיני מקומות לראות, בא החיסול, כדי שנדע לפני מי אנחנו עומדים באמת.

אז הנה אנחנו יודעים לפני מה אנחנו עומדים באמת.

אני מרגיש שאני נמצא מאחורי הנימוקים והיכולת לתת הסבר קוהרנטי אינה בהישג יד או שהיא טרחנית וארכנית ממילא, אז מה שנשאר הוא למלמל משהו, אולי גם לתת  צאנס לאביב להופיע פה בלי הפרעה מיותרת פעם אחת.

Read Full Post »

כשקוראים איך רמטכ"ל מהולל גבר בן בנו של גבר הוא לא יותר מחלאה נמוכה שעוסקת ברכילות עלובה, נזכרים כי היה פה איש מטורף צווחן שהקים מדינה של גמדים בדמותו הנלעגת לאחר שעסק ברצח ממלכתי ושלטון צבאי בן שמונה עשרה שנים תמימות שעבר בלי הרבה התנגדות של האינטלקטואלים ואנשי הרוח עד היום בספרות העברית לא תמצא ולו קול בודד אחד המגנה של השלטון הצבאי של אותו חלאה, אנשים מסתובהבים פה עושקים עניים, מדינה בה שיעור עבדי הקבלן הגבוה בעולם ועובדי הקבלן נוצרו ונהגו בימיה החשוכים של מפא"י בניגוד למה שאנשים סוברים כל השיטה של עובדים סוג א' בעלי פנקס אדום וכל השאר שלא זכו להיכנס לגן העדן הציוני היא שיטת מפא"י מובהקת כמו שהסלקציה  בקיבוץ ובמושבים שהם חוד החנית של הציונות והיום קוראים לאותה סלקציה חוק וועדות קבלה, עושק היא האג'נדה האמתית של הציונות, עושק ומעשי נוכלות, וכמובן מיצרים מקומות "איכותיים" בלי נכים ובלי הומואים וערבים ואתיופים לקבוצות העילית האיכותיות שיקימו עוד דור של נבלות ציוניות שיעשקו עוד ועוד אנשים.

מצב הגון למדי של ישראל הנוכחית.

אז מה נשאר לנו  לעשות, למעטים שעיניהם פקוחות לרווחה, האמת לא הרבה, לנשום אויר נקי זה מצרך נדיר כיום כשיש כל כך הרבה ציונים ויהודים חדשים בסביבה.

או להתרכז במוסיקה קצת ספרות והרבה אמנות.

Read Full Post »

את מה שאני רואה אני יודע להסתיר או מנסה, להסתיר כי טוב לי צנע אפילו אם זו הרגשה מאולצת, וזה מה שיש כרגע במקום הזה, אני לא יכול להרשות לעצמי כתיבה ישירה, ובכל זאת; אם הייתי יודע שהנחמה שלי תגיע מהיצור הקטן והשעיר הזה הייתי מחייך בטח חיוך אירוני, ומיתמם אפילו, בקול רפה, אני?

אבל איני יכול להימלט מהאמת אף שהנחמה הזו מתפרשת על כמעט שנתיים מין יצור הולך על ארבע קטן, שלעולם כנראה אתגעגע אליו, אני יכול לתאר הרבה את מעלותיו, אולם זה לא המקום, צער גדול נפל עלי וכנראה לא רק עלי.

היא נעלמה כנראה מבלי שוב, ויכול הייתי לדעת זאת או אולי הייתי צריך לדעת, בשבועות האחרונים כל פעם היא הפתיעה אותי כשהיא באה אלי והניחה את ראשה על רגלי, ככה היינו מעבירים זמנים קצרים, בהתחלה זה הביך אותי, אבל התרגלתי, עד שאם היה עובר יום בלי שתבוא אלי הייתי חש געגוע מוזר, והיא באה הרבה, מין מתנת פרידה כנראה, הניחה את הראש ולפעמים הביטה בי במבט העצוב שלה, ואני ליטפתי את הראש השעיר רגוע וזחוח.

צער יכול להגיע לפעמים ממחוזות בלתי משוערים, רגלי קטיפה קטנות עם מעטה שיער ג'ינג'י מעוטר באניצים לבנבנים והרגלים ממזריים כאילו הייתה ברוכה באינטלגנציה מעל לממוצע, וזה היה כנראה הכנה ליום הזה המוזר שבו היא נעלמה, חמלה לאנשים חלשים יכולה להפוך למעט אכזרית כשהביטול שלה מופיע  בצורה של פגיעה בחסרי ישע מסוג אחר, אבל המצב הרי בלתי נהיר, איני יודע מה אירע, ואם ידעתי זה לא היה עוזר הרבה, אז צער זה מה שנשאר ובלי הבעלים אי-אפשר.

עוד כנראה אתגעגע ואחזור אליה מחדש.

Read Full Post »

בצבא פולניה כולם יהודים.

אין ועדות קבלה בצבא פולניה אבל העובדה שרק יהודים משרתים בצבא פולניה היא עובדתית, הנה כי כן לפחות בצבא פולניה לא מאמינים שנולד יהודי חדש במרחב, לפחות כאן ערבים לדמותו הגלותית עד מאד הגלותית ושוקדים עליה על דמותו הגלותית לבל ניתן את ידשנו ליצירת יהודי חדש חס ושלום שינסה להניס את הגלות מתוכנו.

היהודי החדש  דורש לכאורה מאיתנו היכרות מעמיקה עם היהודי הישן, כמו שנאמר שאי-אפשר לפרוץ את העתיד ללא העבר, או משהו כזה, איך נולד בכלל יהודי חדש פתאום בלי אזהרה, מסתבר שיהודים חדשים נולדים חדשות לבקרים, ואיש לא מתריע בשער ולא אומר "צאו בחוץ" כי אכן כאשר יענו אותנו יהודים חדשים, נקים עוד ועוד יהודים חדשים, נכוננם, נפעילם ונרוממם, והכי טוב שנכיר שזו זכותנו הבלעדית להיות חדשים, ולעולם לא נוותר על זכות זו, חדש ונתחדש.

אין יהודים חדשים בצבא פולניה, אין כאן החלטה, הרי תמיד גם בעבר היו יהודים מסוגים שונים נזכיר כמה: ישו,פרויד,קאפקא ואינשטיין והרמבם ולא נתמלא אימה או פחד ומורא מלהכניס את שמו של הרב מאיר כהנא לרשימת היהודים, צא ולמד, כולם יהודים, הטוביחם והרעים, הרי זה ברור אין פה חדשנות מאוסה, היה איפה ניסיון להלך אימים עלינו, יהודי חד'ש לא יקום, ועוד איזה יהודי חדש רצו לזרוק לפתחנו, יהודי ללא בעיות, בלונדיני, גבוה, קצת פוזל, טמבל, אמיץ, אכזר, וציוני, אין ספק שכל האמור לעיל שם אותנו במקומנו, הרי המלאכה שלנו לא נסתיימה, ייתכן שלמרות המאבק הגדול, פתאום יצוץ לו יהודי חדש באיזשהו מקום, אסור שנהיה זחוחים, הכל ייתכן.

Read Full Post »

אין ממש בשורה או חידוש ברייטינג של אלוהים בקרב עמו הנבחר, זה היה צפוי, אפילו במידה רבה יש הפתעה אפילו אם היא נחמה פיצפונת שיש כביכול עשרים אחוז שמגדירים עצמם לא-מאמינים, ונעזוב את המילה אתאיזם, היא במקומה מונחת אחר כבוד.

למה אלוהים תמיד פופולרי, הרי אם נפנה לקורא הבודד שלי או לקוראת, ואתן להם להן את הזכות להיות אלוהים, או אלוהימא, הרי שנניח יהא עליהן לנמק מדוע אירעה השואה, מדוע נרצחים ילדים, שכר ועונש, תפקיד האמונה, מי מסובב ומי מסובב, והעולם כולו, וזה, והרי אין מדובר בדברים פשוטים, מצטייר אל נקמני, או אלה נקמנית, שלא סולח, לא מוחל, עמו לא שם מזוזה כנדרש, מייד הוא האלוהימא מחסלת איזה כמות נכבדה של יהודים, מעמו הנבחר, בשביל מה בדיוק, הרי מדובר בעם די ותיק, זה לא עם שזה עתה המציא עצמו, זה עם ותיק, ששרפו אותו, הגלו אותו, עשו עליו קאפטליזם חזירי כל המגפות והרעות עברו על העם הזה.

אז למה העם מתעקש שיש מי שמארגן לו לעם הזה את הדברים האלה, לפחות לנוצרים יש תא וידוי, מחל לי הם מבקשים, והוא מוחל, ראבק, לעיתים תמורת משהו סימלי, ואלוהימא שלנו?

קדחת, כלום, רק צרות וקיבוצים וחלאות מהימין הוא מביא עלינו, ומנהיגים שכל הזמן בוראים יהודים חדשים, אבל בסוף כולם, גם היהודים והיהודיות החדשות, חדשות לבקרים אוכלים את אותו חרא, לא חבל?

Read Full Post »

בזמן האחרון הוא בא ועוזר לי, מתעניין,  כאילו הוא מבין שאין הרבה ברירות אומרים הרי  שדם  סמיך.. נו טוב.

הפעם הוא החליט להיות מבקר האמנות שלי, והסביר לי שפעם הייתי כישרוני, הכל התחיל מרישום שלאחר מות אבי, לקחתי תמונה שלו רציני ומתאבל כנראה על מותו אימו, אבי היה איש יפה.

היו לו פנים עדינות עיניים גדולות וכחולות, ופנים חלקות וכהות, לפעמים היופי היה לרגעים ואז הבעה של מחשבה לקחה עימה את היופי החמקמק, את גוון העור ירשתי ממנו, החלטתי לצייר אותו על סמך התמונה, החודשים האחרונים שלו היו קשים, הסרטן אכל אותו לאט לאט, לא משאיר הרבה, חוץ מהפנים, גם כשהמחלה התקדמה והוא היה מצליח  להתגלח ברגעים מועטים של הפוגה מהכאבים, הוא היה איש נאה ונעים, גם אני חושב שאחרי שאני מתגלח אני נעים, לפעמים.

אז הוא אומר על הרישום הזה שזה מוכיח שאני כישרוני, ואז הוא מביט בי רואה שאני לא קונה את המחמאה, ואז אומר שאנשים שלא מבינים הם שמבינים, משהו כזה, הדיוט הוא המבקר האידיאלי, הוא אינטואיטיבי, אין לו תיאוריה  ואו לימודים מאחורי דבריו הוא חווה משהו ולפי זה בלי קשר לשום דבר כמעט, הכמעט חשוב, הוא אומר את דעתו, ובדרך כלל הוא צודק, הרי אין לו מושג.

Read Full Post »