בעית הדיור שלי הפרטית החריפה בחודשים האחרונים מאז בעלת הדירה הודיעה לי שאני אצטרך לנדוד שוב, ההרגשה של היותך כעלה נידף, בן בלי בית, והאיום הגדול שאוטוטו אני לא אוכל לשוב לחיי השיגרה המנחמים רק הציתה יותר ויותר את הרגשת התלישות הקיומית הקבועה שלי.
לא התחברתי אישית למחאה כי לי אישית זה לוקסוס, אמנם הייתי בהפגנה וכמה פעמים במאהל, אבל אפילו נסיעה משותפת עם בחורה יפה אחרי ההפגנה שהסתכלה עלי מודדת אותי מלמעלה למטה וחוזר, לא השאירה בי טעם טוב מהפכני דיו.
אתמול יצאתי לעוד יום מטושטש של חיפושים שנגמר במפח נפש, במקום לא ראוי למגע אדם ולא לחיים בכלל מעיק ודומם מיאוש, השיכונים העלובים של השכונה שתמיד נראו לי עלובים במיוחד, למרות שבגרמניה מצאתי את עצמי מביט בדיוק באותם שיכונים ממש גם בהנובר וגם בעוד כמה מקומות ורק הרחוב היה שטראסה, רק ששם הכל היה צבוע למשעי, ואפילו הפשטות קרצה לי ואולי נראתה מגרה לחיי קהילה מרתקים, אבל כאן בישראל אותו סגנון בינלאומי אדריכלי; הפך לסלאמס מדכא ואפרורי עם תינוקות ואימהות מדוכאות שבולטות כאילו הן תלויות מהקירות והאיזור כאילו מחכה לאיזה טיל גראד מהפכני שיעשה רק טוב אם נניח הוא יחריב עד אפר את השיכון הזה ואת עליבותו הזועקת, אבל בלי לסכן את האנשים והתינוקות זה לא יילך אז אני מוותר על המהפכנות הדרמטית הזו.
ליגלגו על בגין ועל התוכנית שלו לשיקום השכונות, עוד ליגלוג מפאניקי מיותר ובורגני, בשום מקום בעולם יחס חמלתי לעוני ועניים לא נתקל בבוז צרוף כזה כמו בישראל דווקא מחוגים המזוהים עם הסוציאל דמוקרטיה, כאילו, והאמת היא שהרבה שכונות בישראל זקוקות לשיקום מהפכני ועיקבי באופן דחוף ובהול למשל הדר בחיפה שבה נולדתי, אבל היום אנשים כמו בגין נחשבים לתמהונים מחד ולפוסט ציונים עד מאוד מאידך, חזרתי כל כך עייף ולא מרוצה מהמקום שהיה כה מדכא והעברתי את הלילה בשינה טרופה, בבוקר החלטתי לבדוק את האופציות הבלתי-אפשריות שמעל לתקציב שלי, והנה זה פלא מצאתי מקום מופלא במחיר סביר מעל ואדי עם מראה הים ממול כאילו שאני חוזר לילדותי, במקום הזה הייתה לי חברה, כמה שנים של חלומות נאיבים שנגוזו מזמן, בואדי הזה (אז במעיין היו מים) התמזמזנו והלכנו שבויים באויר המקסים של הכרמל, ופתאום אני חוזר לרחוב הזה מחדש, הפעם אני הולך להכיר אותו מקרוב כדייר, מראה השיכון המדכא נדחק הצידה ושוב אני שמח.
המחיר של הדירה בשיכון המדכא והדירה שמצאתי הוא אותו מחיר ממש, אבל היקום אחר, כאילו קפיצת מדרגה, עכשיו אני אשמע את ציוץ הציפורים ואת קול המואזין בבוקר.
מהפכה?
לא ממש, אתמול היתה הרגשה שיש שינוי עד שהמשטרה פינתה את הפולשים, דווקא אתמול הגישה של להשתלט על בניין נטוש נראתה לי חיובית, אבל בכרמל הכל נראה אחרת, כאשר אני וחברתי אז הלכנו בשבילי הכרמל פגשתי קרוב משפחה וחברתו שהתהלכו גם בכרמל, והוא בונה לה בית בחירבה נטושה כמו שתמצא בחורשות פה ושם, לימים הוא הפך לאדריכל, אבל ידיים טובות ממש אין לו, הכרמל נשאר אותו כרמל, כמה נוח האויר במקומות מסויימים בצל, והעצים הירוקים ומרחוק הים שמתעתע כאילו בעין ותורם את הכחול לקומפוזיציה המרגיעה, הנה השפעה מיידית עלי אני הופך לפואטי קצת נשמתי עצי אורן וזה משחרר ממני הבלים, והמהפכה היא פשוט נרדמה בשבילי, אישית, אבל רק אישית.
