Posted in Uncategorized on מאי 16, 2011| Leave a Comment »
לא תמיד חשבתי שתיעוד הוא בעל ערך משלו, אבל כנראה אני עתיד לשנות את דעתי, תיעוד של רוע יכול ללמד, ניקים והאנונימיות לא תמיד מובלים את הכתיבה נכון, חשוב לתעד את הרוע, אפילו אם זה אומר שיש סיכון בעצם התיעוד, וכנראה יש סיכון מסויים.
אני לא זוכר איך הגעתי למסקנה הזו, שצריך לתעד את הרוע, בדרך כלל מוחקים את הרוע, מעבירים דף, עד לרוע הבא, וחוזר חלילה, אני רוצה שנעצור ונראה, אולי אני נאיבי, אבל זה מה שאני רוצה.
Posted in Uncategorized on מאי 10, 2011| Leave a Comment »
שני חברים סחבו את השלישי, שנטל כנראה לגימות ארוכות ממשקה אלכוהולי בלתי מזוהה, הם גררו אותו, לפניהם הלך הרביעי, המתווה את הדרך, הם נחלצו מתוך הקהל, לפעמים עצרו, חושבים על המסע שמחכה להם, מבמת הבידור ההומה, ועד המכונית באיזשהו מקום, באיזשהי סימטה, ברקע עלה ניחר קולו של ראש העיר, מאחל יום הולדת לזמר בשם פרץ- תמיד הם לא מחמיצים הזדמנות אנשי השררה, גם בשמחה הם נועצים שיניים מעל הבמה, זה מה שהצלחתי לזכור, זמר להגני בדיוק כמו הבמה הרועשת וההיפר-אקטיבית, הכל בבקרת מחשב, רובוטים הלומי אור ונגטיב פסיכולדלי ציוני, זרמו חוללו ורעשו, לפני הלמות הפיצוצים של הזיקוקים, ואני מביט בארבעת החברים, אחד שיכור, והשני מביט בדרך כמו סייר, ושנים אוחזים בו שלא יפול, חברות, יפה להם.
Posted in Uncategorized on מאי 7, 2011| Leave a Comment »
אז מהו שמאל?
הוא כלום, במיוחד אסור שיהיה מובהק, או חרצני, ולא בועט ולא נאבק על כלום, שיהיה נוגה, אולי כי לשמוח למי יש כוח זה מאמץ מיותר, וגם תלוי אם זה עדיין באופנה, זה לא בטוח.
ובעיקר שלא יהיה אשכנזי מידי, ולא יתריע בשער, הרי חם מידי בחוץ, רצוי שידע, יותר מאשר יעשה שימוש בידע, אפשר לפרגן לשמות אבל לתפוס מרחק. שימוש איזכור של שמות להתכתב עם הדורות לפני רק לשם הפגנת ההתכתבות.
ההפרטה של השכול היא עוד מהלך, אני לא שותף לציניות הניהליסטית שמאמצת את ההפרטה הזו אולי בגלל שאחרי ההפרטה הזו תהיינה עוד, ומי יודע מה ההפרטה הבאה הוא היא תלעיג אותי ואולי מישהו יתעלל במישהו הקרוב אלי וימחוק את החיוך הציני שגדלתי, מה שכן במצב אישי קשה, אפשר להתנחם בכך שבעתיד מי שבחר לצקצק את הניהליזם בבוז או בציניות, עלול למצוא עצמו במצב פאתטי, וזה לא מנחם בכלל, להיות שם.
השמאל מפרק הכל, מתרחק מכל תופעה אמתית, מהשלום בכלל זה, עייפות, להתרחק מכל דבר שאולי אינו ציני, אבל הוא פרטי מי שרוצה להתאבל בחוץ, שישלם, מה פשוט מזה? בשביל מה להאבק על משהו, ועוד בחום הזה הלא אירופאי?
הכיוון של ההפרטה יצא החוצה אולי כי הפירוק של המושגים והפרור שלהם הושלם או בדרך להשלמה, עד שלא נשאר שום דבר מובהק, חוץ מהמילה מובהק עצמה, מביא את הסוף על הדיון, כל דיון ממצה את עצמו מייד ונסתם, אחרי שליהגנו בחוסר מובהקות על כל מיני נושאים נשאר רק לפהק, ולסגור עוד באסטה שמיצתה את עצמה.
לומר שמאל זה גם סוג של טרחנות, נו אז מה, שמאל או "שמאל" הדבר היחידי שהבנתי שלא מסתדר בכל הסיפור הזה הוא הצורך הקיומי ממש לציין שאחרי כל הציניות הכותב משייך עצמו לשמאל במובהק, רק זה היה חסר לנו.
ההתעקשות שלו או שלה להיות חלק מהשמאל במובהק, היא בעצם גילוי עצמי חסר חשיבות אולי אבל מהסוג שמגלה את החולשה של הטקסט.
Posted in Uncategorized on מאי 2, 2011| Leave a Comment »
אפילו תמונות לא נשארו, פעם חלמתי או לכתוב עליו או פשוט לבקר אותו, אולי הייתי תמים מספיק.
באיזשהו אופן הבנתי שזה רחוק, אולי אני לא הייתי מבין את הקשר, הוא כמעט שרד את המחנות, את הנאצים, באחת ההפגזות של בנות הברית התמוטט עליו קיר וכך מצא את מותו.
לא נשארה ממנו תמונה, אבל אח שלי דומה לו.
אני לא דובר את השפה שבה הוא דיבר, אני לא מבין את התרבות שלו, נולדתי בתוך מערבל ציוני שיצר משהו כמוני מנותק וכמו רבים מחברי שלא היה להם עבר, המהפכה הציונית ניתקה אותנו, אפילו אם הייתי רוצה אין לי קשר, כאילו גדעו אותי, ועניין התמונה החסרה עוד מעיק, את הסבתא אני רואה, מישהי מצאה תמונה שלה והביאה לאימי, כך יש לי לפחות תמונה שלה, אבל הסבא לא קיים, הוא נמצא רק בזיכרון כל עוד אני חי ואחי חיים, הדור הבא כבר לא ידע ולא יודע.
סבא שלי כמעט נשאר בחיים לו היה נשאר הכל היה שונה, נדמה לי שאז לא בטוח שהייתי בא לעולם ולא אחי.
Posted in Uncategorized, ויזואל on אפריל 15, 2011| Leave a Comment »
Posted in Uncategorized, ספורים קצרים וכל מיני on אפריל 15, 2011| Leave a Comment »
אני מרים את העיניים, מנסה לראות מאיפה בא הרעש, אני יודע שהם בזוגות, אבל לא רואה דבר.
מעל חרושת של עננים, חלקם אופטימיים חלקם מבשרים רוחות עזות, גשמים, או ברק ורעם, אני מביט מנסה לחפור בתוך העננים, מנסה לחלץ קרן שמש דהויה אפילו, שתחמם את הפנים הקרות היבשות שלי.
הכאב בברך גדול, עשיתי תנועה לא טובה, אולי אלך לרופא, אולי לא, אני שונא רופאים, אני מביט שוב למעלה ורואה מטוס, אולי זה מטוס קרב, הוא עושה רעש מחריש, ואני מחכה, אני יודע שתיכף יגיע הבן זוג שלו, עובר לידי מישהו ושואל אם קרה משהו, אני אומר ששום דבר.
Posted in Uncategorized on אפריל 12, 2011| Leave a Comment »
כלום לא יכול להסגיר את הביטוי הזה, הנה משהו מיסתורי, איך מתוך לב המאפליה האלימה והמתבהמת נולד לו הביטוי הכי לא מתאים, הכי בלתי אפשרי הכי הזוי, אין מוצא.
אחרי ששומעים את העיוורון, איך שומעים עיוורון הרי צריכים לראותו, אולי בגלל ששנים היה חינוך שהצדיק דריסה של אנשים, אבל גם זה לא יסביר, אולי זו דת, אולי יש שם מיתוסים שקבלו עוצמה וזה הפך למין אמונה בצדקת הדרך, למרות שבדרך היו מוקשים ופצצות רועמות.
זה נולד כך סתם מתוך דיון סתמי די אפלוגטי, לא יכולתי לצפות שדווקא מתוך השיעמום הזה יוולד כזה ביטוי מצמית.
Posted in Blogroll, Uncategorized, אקטואליה on אפריל 8, 2011| Leave a Comment »
מין עייפות נפלה עלי, לא זאת בלבד שאיני טורח לקחת ולו במעט רצינות את ניהול הבלוג, מה גם שלא הייתי רציני מעולם, אין לי כוח לערוך ולנהל, ובמעט הזמן שאין לי אני כותב מהמותן והולך הלאה.
מעולם בהיותי ילד או נער לא כתבתי יומן אישי, אולי כשהתחלתי לכתוב בנערותי כתבתי כל מיני דברים, אבל לא בשיטתיות ולא בסדר כרונולוגי, גם כאן לא.
אבל התמדתי כאן, לפעמים אני קורא בעיקר כשאני מסתכל במה שמעט הקוראים שלי מתעניינים, ונתקל ברשימה מהעבר, לא תמיד אני מסכים עם עצמי, אבל אני נזכר מה גרם לי לכתוב מה שכתבתי, והנה זה עולה לנגדי היומנאות הזו שיש בה איזשהו ראי פנימי.
אבל עכשיו אני כל כך עייף, שלא בא לי לכתוב שום דבר, למעט פה ושם משהו אקטואלי וגם במידה.
איני יכול להסביר את העייפות היא לא נובעת ממשהו פיזי דווקא כאן התיפקוד סביר ויותר מכך, אבל אני לאה מכל מה שמסביב, מהכרה ששום דבר טוב לא עומד להתרחש בטווח הנראה לעין.
אז הנה אני מתפלל בקול או בכתב רם, הלוואי שמשהו כבר יעיר אותי משנת החורף המנומנמת הזו.
Posted in Uncategorized, אקטואליה on אפריל 7, 2011| Leave a Comment »
Posted in Uncategorized on מרץ 24, 2011| Leave a Comment »
האמת שהוא נראה כבד, יש לו כבר עבד, הוא חזק, איש שהולך עם בוחטות של כסף, בכיס, סחטיין.
אני לא שם קצוץ עליו, ובבקשה לא לספר לו על זה.
