Archive for the ‘Uncategorized’ Category
Posted in Uncategorized on פברואר 19, 2007| Leave a Comment »
ציטטויטוטה
Posted in Uncategorized on פברואר 8, 2007| Leave a Comment »
אם לא הבנת, הסרט הוא על פועלי בניין. הדמגוגיה שלך מעוררת בחילה
תפס אותי המשפט, "אותם אלו שבנו את העיר". לא שזה דבר שמאפיין את התקופה האחרונה, אני מניח שזה קיים מקדמת דנא, אבל זה מה שמסמל את החוסר צדק שבאנושות. כביכול, אותו אחד שבנה את הבית הוא העיקר, הוא המוציא לפועל. הדייר שקנה את הבית חייב לו תודה אישית. אבל במציאות האנושית רובנו אובייקטים של קבלנים. אתה משמש ככלי בידיו. אפילו תודה לא תקבל. אני רואה סמנכלים שמעולם לא עשו דבר מעבר לדיבור, מסתובבים בחברה ומדברים בגוף ראשון כלפי הממונים עליהם, או אורחים. בניתי, יצרתי, עשיתי, תכננתי, כאשר כל שהוא עשה היה לאמר למשהו עלום תעשה.
ברור שהמציאות של אותם פלשתנאים היא הדוגמה הקיצונית לאובייקט שאדם יכול להיות. לאף אחד לא איכפת אם אתה רעב, צמא, במצב של סכנה, אם קר לך, אם תמות. אתה סתם חתיכת בשר. המציאות הפוליטית פה יצרה מציאות של ניצול.
בונים עיר לאנשים שמנים, כהי חושים, שיגרו בבתים הילדותיים שלהם, שיסעו בה במכוניות השמנות שלהם עם הילדים השמנים שלהם.
|
||
ויזואל 2
Posted in Uncategorized on דצמבר 31, 2006| Leave a Comment »
אדם הולך ברחוב בארץ זרה ,בטורקיה, זה לא שיר , הוא רואה נשים "אותנטיות" בלבוש כפרי פשוט, הן אוחזות במטאטא שנראה כמו מטאטא של מכשפות , אבל כנראה הוא מטאטא אפר או זרדים בחצר הבית בכפר הוא נראה כאילו הובא אי-שם מהמאה שלפני המאה שעברה, ולכן הוא גס כל כך הן באות למרכז העיר , הן מתייצבות ומפגינות בהתרסה הן מאורגנות אבל נאמנות לעצמן ,כנראה כנגד עוולה , מן הסתם כלכלית, נגד הממשלה או מימסד כלשהו .
עול הפרנסה ניכר בהן בנשים , הגברים עומדים בצד גם בחבורה , פחות ססגוניים ויותר נראים כחרדים לשמירת כבוד האישה אולי נכון יותר לכתוב "כבוד" האישה,ההפגנה נשית לגמריי זה משהו שקשור בנשים אבל הגברים ברקע, מסתכלים ומפקחים מרחוק.
אני מנצל זאת ומצלם קצת בבישנות, אבל הן מתמסרות בהבנה ובהכנעה ,כאילו הן מצפות שמישהו יתעניין בגורלן .
Posted in Uncategorized on דצמבר 30, 2006| Leave a Comment »
סגן ראש העיר מתקשר
Posted in Uncategorized on דצמבר 21, 2006| Leave a Comment »
נושאי איכות סביבה הופכים ליותר ויותר קריטיים.
היום התלוננתי בנושא כאוב במקום מגוריי והפנו אותי ללשכת ראש העיר , דברתי עם המזכירה שלו .
היא הציעה לי לדבר עם ראש העיר בתנאי שהשיחה תהיה ברדיו , כמובן שסרבתי .
אגב משום מה ראשי ערים מקבלים תוכניות רדיו שלדעתי נוגדות את האתיקה של עיתונאות חופשית וכו.
בכל אופן סרבתי, ואז התקשר אלי סגן ראש העיר , דברנו , חשבתי שהוא השתכנע , אבל כמובן לא יכול לעזור לי , הוא התוודה באוזניי שהוא סובל מסכרת.
מתוק , סגן ראש העיר שלנו.
גלות
Posted in Uncategorized on דצמבר 21, 2006| Leave a Comment »
גלות במדינה שלך או בעיר שבה נולדת יכולה להתפרש בהרבה צורות אני מניח, כן יצא לי לאחרונה לשמוע מהרבה אנשים שהם מרגישים זרות .
אני בהחלט שונה וזר ..כן , אבל זה לא חשוב כי אני כאן שוהה בלתי חוקי , בעצם..
מה שיוצא לי לראות זה את החשיבות של אנשים שלדעתי מרעילים את הסביבה שלהם בעצם הנוכחות המאולצת שהם מביאים לכל סימטה וירטואלית.
הכתיבה באינטרנט ניזונה מטיפוסים שקרובים בהתנהלות שלהם לכל מיני יצורים שגדלים בקיבה האנושית המרקיבה ביותר שניתן לדמות , טפילי מעיים מהסוג הבלתי מועיל.
מה שמחתי לראות שהם אוחזים זה בגרונו של זה במה שמכונה בלוגספרה , יש שם אגו בלי סוף בכמויות מנופחות , סיטונאי אגו קיטשיים שמלאים מעצמם , היפה בכל העניין שאין להם חשיבות כלל וכלל , הם אפילו בשולי הברנז'ה , קלושים ומטופשים, ומשם הם נאחזים אחד בשני מרטשים אחד לרעהו את התדמית ה"וירטואלית".
נו שיהיה..
עוד תוספת להרגשת הגלות , הרי אין סיבה לחוש הזדהות עם ה"מולדת" הזו.
וולגרי
Posted in Uncategorized on דצמבר 19, 2006| Leave a Comment »
יש זן מיוחד של עיתונאים שאני מנסה להבין את ההרגשה שלהם שעה שהם נוברים במקומות האפלים ביותר ומנסים לצוד איזו אמירה צהבהבה מאם למשל שבתה נרצחה.
האם עצמה המתמסרת לעיתונאי או בדרך כלל העיתונאית שמחפשת משהו פיקנטי במות הילדה ,הטרגדיה שהיא אינסטרומנט להגשמת קריירה עלובה של עיתונאית זבל.
פריק שואו ביזארי כזה וכל המאזינים הם שותפים לדבר עברה,ובטח חלק פשוט סוגרים , חלק אחר שואל את עצמו מה היה קורה לו הוא או היא היו בתפקיד האם ,או למצער בתפקיד העיתונאי.
העם שלנו חסר כל עידון יש הרגשה שאפילו במקומות הכמוסים האינטימיים ביותר מותר לעשות שימוש , והכל בפרהסיה בוולגרזציה עממית כזו של מה שהיה צריך להיות נאצל כמוס ושמור.
באינטיפאדה כאשר אוטובוסים התפוצצו היו עיתונאים שפרסמו כתבות על רקע צילומי קורבנות בקלוז אפ' ,הריאליטי של הנפש הנורמות שנעלמו כלא היו , ובאמת לא היו מעולם .
אולי הסימן שאיבדנו כל חוש מידה הם המנהיגים חסרי הבושה שלנו,אולי הם ראויים לנו הנקלים ביותר וחסרי הבושה ביותר הם האייקונים שלנו.
אוסטר
Posted in Uncategorized on דצמבר 17, 2006| Leave a Comment »
המקום הולך ומשתנה לרעה מעט תיקווה נותרה שם.
הכוח והאלימות והעליבות מכים באנשים, מי שפעם התקומם מרכין עתה ראש ומסתגל .
צעירים כמו שאמא אחת אמרה כבר לא מטפסים על עצים , משחקים במחשב , מי שמתקרב יותר מידי הוא מטריד או מוטרד.
תופרת נשואה לקרוב משפחה של פול אוסטר זה מה שעבר עלי היום.
צרה צרורה
Posted in Uncategorized on דצמבר 14, 2006| Leave a Comment »
לארוז צרה בצרור
עד שתהיה צרורה.
כמו זר נשא בליל עמום
קפוא מעל מדרכה מטונפת וקפואה
לרקום צרות בצרות המעגן ואגן המכמיר למגע תופח
כלום לא היה יכול להתרחש בלילה והוא בין לבין
רק מצרה אחת שבאה אל צרתה לביקור חטוף
צרורות צרות נוגעים בצמרות העצים הקמלים בשדרות הצרות של עם ועיר בישראל.
מאז
Posted in Uncategorized on דצמבר 14, 2006| Leave a Comment »
רק נשאלת מאז ומתמיד השאלה ביתר שאת , מה השאלה הנשאלת?
הברית שלנו עם השפה ולא עם השפם העברי הראשון.
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
