הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בראשית המודרניזם הניכור נולד ואז היה הריידי-מייד , עכשיו בפוסט הוא מתחטא ונהפך לציני שמתפקד כמו קריצה אסתטית .

ויש אולי התפכחות , נראה כי ההתפכחות שייכת למשהו חיצוני שאין לו קשר לאמנות כלל.

שקשור לקונפליקט ההולך וצובר תאוצה בין עני לעשיר בין הדת המוסלמית  למערב אחרי הקונפליקט הזה – שחייב להיות ענקי ומאיים שיקרע אותנו לגזרים ויחבל במערב במידה שרק היא מסוגלת להגיע למצבי זיכוך ואם נשרוד ואם יהיה בכלל עולם תרבותי ולאמנות תהיה במה  יהיה מי שיוכל להביט במבט כללי מיושב ובהיר על השחיתות הגדולה ועל תרבות השקר.

ברגע זה זו משימה בלתי אפשרית לומר אמת ,  הכוונה באמת היא לא באיכות פונדמטליסטית אלא מבסיס ראוי והוגן שמושתת על הבנה אנושית

כרגע מסתבר שזה בלתי אפשרי

כאילו הכבלים של המציאות הנוכחית  הם בדיוק הסיבה לאי-היכולת לומר אמת ליצג דבר ראוי בעל חשיבות אנושית אונברסלית .

לפיכך האמנות היא פרטית  כמו אוננות בשכונה , נערים פרועי שיער מקיאים בפומבי ומרטיטים זקנה אפורה במוזיאון חשוב , דווקא הדבר היחידי שנותר לעסוק בו היא ההגזמה או השקר הגלוי והאכזריות של הדברים , עדיין לא נעשה רצח כאקט אמנותי

אבל גופות נחנטו בשביל אמנות הרדי-מייד שהיא  הבשורה של התחלת הריאליטי האמנות הפלסטית לא במודע קידמה את הרעה החולה ביותר של האמנות את הריידי-מייד ועכשיו הריאליטי שנולד מתוך הריידי-מייד מתוך המבט ההיסטורי שנהפך לאמירה בפני עצמה כמו נסיעה בזמן והפיכת ההיסטוריה לרלבנטית למרות שהיא אמורה להיות מתה הלקח ההיסטורי נובע אולי מדבר בדיעבד אלא שעכשיו הריאליטי עושה תרגיל הפוך הוא מנכס את הבדיעבד למציאות כאילו המסקנה שלפני היתה אמורה להיות מראש מה שרק בדיעבד מתאפשר לדעת  , הבמאי הגדול הוא הגילוי וההתערטלות הפומבית ואין נראה שיש מישהו שמסוגל לומר שהכוונה גלויה וידועה ושיש לדברים פשר או כוונה.

ואם מישהו מנסה לומר אמת הוא חייב להגזים וליצור מבע הפוך בדיוק  למה שהוא מכוון שאחרת הדברים יקלטו כפשוטם וידחו על הסף , אזי נוצרת הכוונה לרמות לומר את האמת דרך תיווך מפוקפק לאנוס את המציאות כדי ליצור מבוא ופרספקטיבה שאולי תאפשר בסוף המיסדרון להשחיל אמירה אנושית, מין שביב תיקווה מתנפץ ששרד רק בכדי להבליח כמו קפיצה אחרונה ושירת הדיכדוך הסופנית.