הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אימי ז"ל היתה מבקשת ממני  לפני יום כיפור כי אאסוף לה כל מיני מטבעות , היא היתה מתפללת על ערימת המטבעות ואז משלחת אותי לתת אותם כצדקה למי שאחפוץ .

זו היתה הסליחה שהיא ביקשה ממשהו טמיר ובלתי גלוי חזק ממנה אלוהים או מה שלא יהיה  השם הבלתי מפורש של הוד רממותו הגדול והנסתר  והטמיר.

ואף שאני לא דתי הנה אני חש שהדברים האלה חילחלו לתוכי ואני מרגיש חלק  מהאיזשהי התיחסות.

אבל הסליחות בקשות המחילה היא  בעיני בלתי רלבנטית ואף שאני בטוח שחטאתי לאנשים מסויימים  אני לא מבקש מהם סליחה , אולי כי הם ואחרים חטאו לי וגם אני מעולם לא זכיתי שיבקשו ממני סליחה חוץ מאותה אחת שאהבתי

והיא ביקשה ממני סליחה ואני לא רציתי את הסליחות שלה אלא אותה לצידי , והיא כמובן לא יכולה היתה לגשר על הפער העצום שאולי היה נדמה לה כגדול מידי ולי כמובן הוא נראה פעוט וחסר ערך.

והיא ביקשה ממני סליחה והיא לא חטאה לי כלל ,מכל הנשים שאהבתי והן לא רבות האהבה שלה היתה הכי נוגעת לליבי אף שהיתה קצרה מידי והרגשתי שלא אזכה למשהו כזה אבל ברור לי שהיא חפצה היתה לתת לי משהו חד פעמי ואיזו מתיקות שתלווה אותי

והכאב שלי הוא חד , ואיני מתפאר בשום דבר שעשיתי או אמרתי לה , הכאב גדול כי היא היתה לרגעים האדם הכי אינטימי וקרוב אלי וכמו שזה היה בפרידה אכזרית היא ניתקה ממני וכאשר כאבתי את זה באוזניה היא ביקשה מחילה וסליחה כאילו היא חטאה לי במשהו.

והחטא האמיתי הוא מה שעוללו לה אנשים שנים רבות לפני שהכרתי אותה , משפחה שבגדה בה, והיא עד היום מגוננת על משפחתה כאילו היא מכפרת על החטא שלהם .

לי היה זיכרון די נעים על משפחתי עד שהיא פקחה את עיני ,הבנתי אז שלי החזק שהייתי משענת לאחי ומשפחתי  נעשה משהו רע מאד ע"י אותם אלה שאנו בוטחים בהם כמובן מאליו.

ממנה הבנתי עד כמה הבגידה הגדולה היא זו של אלה שקרובים אליך שהם מדמך שהם רוצים לסחוט ממך את האנרגיות ואת כל מה שתוכל לתת להם , ורגש האשמה הבוגדני מתהפך בתוכך וגורם דווקא לך לקורבן להרגיש את אשמת מי שפגעו בך.

היא לא שנאה את מי שחולל לה את הדברים אלא את הקולקטיב שממנו הוא בא , את הגברים ,זמני איפה היה מוקצב

והיא אף ביקשה ממני סליחה כשהבינה שלא רציתי ברעתה , רק לאהוב אותה רציתי.

רק ממנה אבקש סליחה

לא בגלל שרציתי לעשות לה רע אלא בגלל שלא יכולתי לעשות אותה מאושרת ולרפא את הפצע שאחרים פערו בה שלעולם לא יתחטא ויעלם.