טוב לי פה.
איש לא בא לבקר אני לבד, אבל אני יודע שעוברים פה נשמות אולי אני טועה , הצד הטכני של הרשת לא לגמרי נגיש לי , אז אני מרבה לטעות , לא יודע אם מישהו או מישהי טורח/ת לקרוא אותי. כמו כן אני טועה בכתיבה , איני טורח לתקן כי בעיני כתיבה היא הקצה שלי , כלומר לו יכולתי לחבר משושים שעדינים יותר מאלו של חרק הכי רגיש ואפילו רגיש יותר מזה שקפקא ברא, אז הייתי רוצה שזה יהיה החלק שמתאר את מה שאני מרגיש
בתהליך עצמו אני טועה והרבה , היתה לי אפיזודה פעם בבית ספר , המורה בא אלי וביקש ממני לומר ולהסביר משהו , די טריויואלי,ו קבלתי בלק אאוט ,לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני ,לחרדתי הוא התעקש שאומר את הדבר-הזה , ולא הצלחתי , זה קצת דומה להטלת נוזלים .
לעיתים מעשה שטן זה לא יוצא , בדרך כלל בדיוק לפני הבדיקה כשמבקשים ממך למלא בקבוקון במרפאה, לבסוף העסק נגמר בזה שהוא אמר לי , ואז אמרתי- אבל אני יודע את זה , ולמה לא הצלחתי לשחרר את הידע מתוכי , למה זה נתקע ככה.
בעצם זה אחד הדברים שכתיבה טובה עושה , משחררת את התקיעות אולי לא באופן קונקרטי אבל בודאי שמודעות למה שברגע זה משתחרר , איזו ערימה של רגשות שנכלאו להרבה שנים באיזו מחלקה סגורה בתוכי והצלחתי לפענח אותם והנה הם יוצאים החוצה.
כאן כשאין איש מלבדי לפחות כך אני מרגיש , אני חש יותר בנוח , אני לא חייב להיות שמאלני או ימני או אנרכיסט כל המושגים האלה בעיני הם כלום , אולי אפילו הם רכוש כזה , כמו נניח לקנות אוטו חדש , זה משהו להתפאר בו , זה לא שלא נדרש מאבק – בטח שכן לעיתים ואולי תמיד בעצם.
אבל המאבק פה בסביבה הזו שנקראת ישראל בעיני הוא ריקני , עיתונאים שאני קורא בדרך כלל מושחתים , אני תופס את השחיתות הקלה או הכבדה מתוך הטקסט כי הם מנסים למכור לי מכונית שבעיני מקרטעת , כבר די הרבה זמן שלא מצאתי כותב שיצליח לחולל בי משהו , שישקר אותי בחן ויציק לי , יעשה מה שאמורה כתיבה לעשות, נראה לי כאילו מדינה שלמה סובלת מעצירות השמאל תקוע עם הדביל עם השפם והימין ממש מקרטע עם ביבי שעסוק בעצמו שתמיד היה עסוק בביבי ואני חושב שהוא כשרוני לא חדל אישים כמו שאומרים עליו , הבעיה שלו שהוא לא יכול להתנתק מעצמו ומהדימוי של מציל האומה והרצינות שלו התהומית.
במילא אין מי שיכול לגרור את העגלה והדיבור הוא מושחת וכל מה שמתרחש פה במקום הזה מושחת , נכון זה נשמע עייף כזה וחסר תוחלת , אבל אני יודע שזו התקופה ,
בעיני זו תקופה שרוב האנשים שאמורים היו לחשוב בבהירות כאילו רואים כשיש להם ערפל כבד על העדשות , גם האמנות מאד משעממת , האמנים סוחרים , די עלובים מחפשים פורבוקציות זולות , כל מיני דברים מהסוג הפריקי .
ואני יודע בשקט שאין לי מה לומר כי אני לא מגלה פה דבר אולי איזשהו שקט ,אין לי צורת מימשל מחד ולא איזה איזמוס אמנותי , אמנות משעממת אותי כי היא זקוקה לדיאלוג עם עצמה ועם כל מיני שדים בטווח רחב וקצר ,רחוק וקרוב , ואין לאמנות את הכוח הזה , היה לה אותו פעם , כי אנשים היו יותר ישרים , השחיתות הצד הרע שלה שהיא הורסת את העין , עין מושחתת זה עיוורון , מתי בפעם האחרונה יצירת אמנות ריגשה אותי?
עוד הסבר קטן בתמונות שאני שם פה אני מאמת דברים לא מילוליים , לפעמים אני מעמת דימויים שלא ברור לי למה הם זה לצד זה , לפעמים בכוונה בגלל "חוסר ההקשר" כי אולי הצורך האמיתי הוא ליצר אמירה בהירה , שיהיה איזשהו הגיון ממקום מסויים
אמרתי שטוב לי כאן כבר?
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
