Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for אוקטובר, 2006

הטעות הגדולה ביותר בעיני היא לנסות להידמות לעיר העברית תל אביב , לחיפה יש אתוס שונה היא יותר אדומה ופחות עבריה מתל אביב , וראוי שהיא תשאר כזו .

משום מה נראה שהמודל התל אביבי נראה לפרנסי חיפה כמודל שיש לאמץ , למרות שלחיפה יש משהו יחודי שאין לו אח ורע בישראל , ואפשר לפתחו ולהעצימו אבל לא בעבור נטישת הזהות החיפנית השונה בברור מתל אביב , .

בנסיון נואל להיות עיר ללא הפסקה ניסה יהב ראש העיר לסגל התנהגות תל אביבית ואירגן מסיבת "רחוב" בציר מוריה ליד ככר ספר , המקום המה מאלפי חיפנים כמו תל אביבים ,ההמון הזה צעיר ברובו הביא את מרכבות האש שלו לרחובות הסמוכים, האינדיאנים החנו את מרכבות האש שלהם ארבע על ארבע על המדרכות בחניות כפולות ומשולשות עד שלרגעים נדמה שחיפה היא תל אביב , רק כמה עצי אורן ירוקים הבהירו שפה זה לא רחוב אלנבי ולא דרך בן יהודה , כמובן שבזכות זה נשארתי רגוע.

הנסיון בכל אופן שיכנע אותי שבישראל אין סובלנות להיות אחר , המצב הוא שבחברה מורכבת ומגוונת  ורב-תרבותית אין יכולת לחיים זה בצד זה של אתוסים שונים , אתוס דומיננטי אחד חייב לכופף ולהכפיף עצמו בכל דרך על הסביבה ונראה שחודש הפסטיבלים רק מדגיש כי מרוב שוני השאיפה הישראלית היא שכולם יהיו אותו דבר וידברו בקול אחד.

חלק מהחיפנים עצמם מרגישים בכל מעודם בושה על היותם חיפנים , וזו הרגשה נואלת וחסרת עמידות , מה גם שדי עלוב לחקות עיר די מעיקה כמו הכרך התל אביבי שמיצג תרבות של חקיינות וניכוסים מופרכים מכל קצוות תבל, עד שיש לחיפה אופי קשה בא המון נבער מתל אביב ומאיים לחולל מהומות בואדי סאליב להחזיר לחיפה את הבולשיביזם העברי .

Read Full Post »

פסטיבל לתיאטרון אחר

יש פער כנראה מובנה בכל מוסד שמכנה את עצמו בתארים שלפחות נשמעים בלתי-תלויים או "אחרים" האמת היא שלא ירדתי לסוף העניין המקום עצמו בעכו שווה יותר מאשר הנבירה באחרות של הפסטיבל והלכתי והתרשמתי מהמקום ומהחומות, עיר מופלאה ומוזנחת עכו .

יש לעיר הזו נמל וחומות ואופי שבאמת חבל שאינו מתגבר על הפרובנציאליות של התושבים המוסד היחידי לבד מהכלא המיתולוגי של לוחמי המחתרת הוא  החומוס של סעיד , נו לדעתי האנינה יש חומוסיות לא פחות טעימות מזו של סעיד.

אז הסתפקתי הפעם ברביצה מחוץ לאולמות התיאטרון משום מה חשתי שאין לי כוח להיות קשוב להצגה "אחרת" , הלכתי בין החומות וצילמתי הרבה תמונות בדיעבד חלקן יצאו לא רע אפילו עשיתי וידאו ,  עם ישראל נראה לי אוהב פסטיבלים חוגג אותם בעצם מתוך הערכה עמוקה , וזה היה די מרענן לגלות שיש קולקטיב אמנם מאד דביק אבל גם עם כמה תכונות מעניינות.

זה לא נכון שלא נוצקת פה תכונה קולקטיבית שאולי היא לא תרבותית מידי , אבל היא נוכחת והיא די רעשנית ודביקה , אולם עליה אין לי כוח לכתוב במילא אני קורא רק את עצמי .

בדרך חזרה הקשבתי לרדיו הקריאו  קטעים מימי צקלג לס. יזהר , והיה דיון של כותבים על המלחמה על צה"ל ואנחנו , היינו הכותבים .

רוב הדברים נשמעו בעיקר תל אביבים ואני  , נראה שכותב מתל אביב משער שגם אם הוא לא חי במקום כלשהו אין-מוסמך ממנו לחוות דיעה על המקום שבו הוא לא היה מעולם , תל אביב היא הכל והיא כלום , לאן שלא תלך בתל אביב תקרא לסדר על זילזול ביומרנות של העיר העברית הראשונה שיצקה במיזרח התיכון סדר תרבותי חדש  , תל אביביות זו השטחה וולגריות רדודה והיה ניכר שרוב הכותבים הם די תל אביביים , כאילו זו גזירה משמיים .

היתה אחת , שאמרה בערך כך-  " שהשיח המילטריסטי הישראלי מדבר על להיות בצבא או לא להיות ולא לשרת ואפילו אם לא היית בצבא ולא שרתת הרי שאתה מתיחס לצבא ולפיכך זה אותו דבר כאילו כן שרתת בצבא"

כן משהו כזה זה נשמע לי די תל אביבי אפילו אם יתגלה שמדובר בנהריינית , התכונה הזו הפרחית והמטומטמת שכל כך מאפיינת את הישראליות נולדה מתוך טענה מופרכת על הישראליות החדשה.

 הקשבתי לבליל האנטי-מילטרסטי ברובו שמאד מאד נשמע לי מילטריסטי בסופו של דבר , ימי צקלג נשמעו לי רהוטים מידי בהקשר המלחמתי , חייל על מדרנות הר במלחמה מתפייט על תלמים ובני תלמים וזה מאורגן ונכון ומוצלח ובלוריתי , חשבתי שקללה עסיסית וריח מתועב ובוטה של מוות הם השולטים  בקרב  הבנתי לחרדתי שמתוך הטענה של האנטי-מלחמתיות יש אהבה גדולה לגבורה  הישראלית עם הבלורית.

זו לא יכולה להיות עמדה אותנטית , אבל מה אני מבין הרי ס. יזהר הוא ישראלי טוב , איש יקר וסופר מחונן רהוט ובעל יכולת מי אני שאפגום במלאכה המושלמת הזו שאפילו את המלחמה תיארה כדף מושלם חתוך היטב של סצינה מאורגנת למשעי.

ועל  שאר הדוברים לא אומר דבר רק כי התל אביביות היא לא תכונה ששווה להמשיך ולנופף בה .

Read Full Post »

זה לא אומר שחייב להיות לך בלוג , על אחת כמה וכמה שאין זה אומר שאתה שווה קריאה.

האם אני מדבר לעצמי?

Read Full Post »

שקט

אני הולך עוד מעט לצלם את הרחובות השקטים, אכלתי אני לא צם.

חג נורא .

Read Full Post »

אמנות

בראשית המודרניזם הניכור נולד ואז היה הריידי-מייד , עכשיו בפוסט הוא מתחטא ונהפך לציני שמתפקד כמו קריצה אסתטית .

ויש אולי התפכחות , נראה כי ההתפכחות שייכת למשהו חיצוני שאין לו קשר לאמנות כלל.

שקשור לקונפליקט ההולך וצובר תאוצה בין עני לעשיר בין הדת המוסלמית  למערב אחרי הקונפליקט הזה – שחייב להיות ענקי ומאיים שיקרע אותנו לגזרים ויחבל במערב במידה שרק היא מסוגלת להגיע למצבי זיכוך ואם נשרוד ואם יהיה בכלל עולם תרבותי ולאמנות תהיה במה  יהיה מי שיוכל להביט במבט כללי מיושב ובהיר על השחיתות הגדולה ועל תרבות השקר.

ברגע זה זו משימה בלתי אפשרית לומר אמת ,  הכוונה באמת היא לא באיכות פונדמטליסטית אלא מבסיס ראוי והוגן שמושתת על הבנה אנושית

כרגע מסתבר שזה בלתי אפשרי

כאילו הכבלים של המציאות הנוכחית  הם בדיוק הסיבה לאי-היכולת לומר אמת ליצג דבר ראוי בעל חשיבות אנושית אונברסלית .

לפיכך האמנות היא פרטית  כמו אוננות בשכונה , נערים פרועי שיער מקיאים בפומבי ומרטיטים זקנה אפורה במוזיאון חשוב , דווקא הדבר היחידי שנותר לעסוק בו היא ההגזמה או השקר הגלוי והאכזריות של הדברים , עדיין לא נעשה רצח כאקט אמנותי

אבל גופות נחנטו בשביל אמנות הרדי-מייד שהיא  הבשורה של התחלת הריאליטי האמנות הפלסטית לא במודע קידמה את הרעה החולה ביותר של האמנות את הריידי-מייד ועכשיו הריאליטי שנולד מתוך הריידי-מייד מתוך המבט ההיסטורי שנהפך לאמירה בפני עצמה כמו נסיעה בזמן והפיכת ההיסטוריה לרלבנטית למרות שהיא אמורה להיות מתה הלקח ההיסטורי נובע אולי מדבר בדיעבד אלא שעכשיו הריאליטי עושה תרגיל הפוך הוא מנכס את הבדיעבד למציאות כאילו המסקנה שלפני היתה אמורה להיות מראש מה שרק בדיעבד מתאפשר לדעת  , הבמאי הגדול הוא הגילוי וההתערטלות הפומבית ואין נראה שיש מישהו שמסוגל לומר שהכוונה גלויה וידועה ושיש לדברים פשר או כוונה.

ואם מישהו מנסה לומר אמת הוא חייב להגזים וליצור מבע הפוך בדיוק  למה שהוא מכוון שאחרת הדברים יקלטו כפשוטם וידחו על הסף , אזי נוצרת הכוונה לרמות לומר את האמת דרך תיווך מפוקפק לאנוס את המציאות כדי ליצור מבוא ופרספקטיבה שאולי תאפשר בסוף המיסדרון להשחיל אמירה אנושית, מין שביב תיקווה מתנפץ ששרד רק בכדי להבליח כמו קפיצה אחרונה ושירת הדיכדוך הסופנית.

Read Full Post »

סליחות

אימי ז"ל היתה מבקשת ממני  לפני יום כיפור כי אאסוף לה כל מיני מטבעות , היא היתה מתפללת על ערימת המטבעות ואז משלחת אותי לתת אותם כצדקה למי שאחפוץ .

זו היתה הסליחה שהיא ביקשה ממשהו טמיר ובלתי גלוי חזק ממנה אלוהים או מה שלא יהיה  השם הבלתי מפורש של הוד רממותו הגדול והנסתר  והטמיר.

ואף שאני לא דתי הנה אני חש שהדברים האלה חילחלו לתוכי ואני מרגיש חלק  מהאיזשהי התיחסות.

אבל הסליחות בקשות המחילה היא  בעיני בלתי רלבנטית ואף שאני בטוח שחטאתי לאנשים מסויימים  אני לא מבקש מהם סליחה , אולי כי הם ואחרים חטאו לי וגם אני מעולם לא זכיתי שיבקשו ממני סליחה חוץ מאותה אחת שאהבתי

והיא ביקשה ממני סליחה ואני לא רציתי את הסליחות שלה אלא אותה לצידי , והיא כמובן לא יכולה היתה לגשר על הפער העצום שאולי היה נדמה לה כגדול מידי ולי כמובן הוא נראה פעוט וחסר ערך.

והיא ביקשה ממני סליחה והיא לא חטאה לי כלל ,מכל הנשים שאהבתי והן לא רבות האהבה שלה היתה הכי נוגעת לליבי אף שהיתה קצרה מידי והרגשתי שלא אזכה למשהו כזה אבל ברור לי שהיא חפצה היתה לתת לי משהו חד פעמי ואיזו מתיקות שתלווה אותי

והכאב שלי הוא חד , ואיני מתפאר בשום דבר שעשיתי או אמרתי לה , הכאב גדול כי היא היתה לרגעים האדם הכי אינטימי וקרוב אלי וכמו שזה היה בפרידה אכזרית היא ניתקה ממני וכאשר כאבתי את זה באוזניה היא ביקשה מחילה וסליחה כאילו היא חטאה לי במשהו.

והחטא האמיתי הוא מה שעוללו לה אנשים שנים רבות לפני שהכרתי אותה , משפחה שבגדה בה, והיא עד היום מגוננת על משפחתה כאילו היא מכפרת על החטא שלהם .

לי היה זיכרון די נעים על משפחתי עד שהיא פקחה את עיני ,הבנתי אז שלי החזק שהייתי משענת לאחי ומשפחתי  נעשה משהו רע מאד ע"י אותם אלה שאנו בוטחים בהם כמובן מאליו.

ממנה הבנתי עד כמה הבגידה הגדולה היא זו של אלה שקרובים אליך שהם מדמך שהם רוצים לסחוט ממך את האנרגיות ואת כל מה שתוכל לתת להם , ורגש האשמה הבוגדני מתהפך בתוכך וגורם דווקא לך לקורבן להרגיש את אשמת מי שפגעו בך.

היא לא שנאה את מי שחולל לה את הדברים אלא את הקולקטיב שממנו הוא בא , את הגברים ,זמני איפה היה מוקצב

והיא אף ביקשה ממני סליחה כשהבינה שלא רציתי ברעתה , רק לאהוב אותה רציתי.

רק ממנה אבקש סליחה

לא בגלל שרציתי לעשות לה רע אלא בגלל שלא יכולתי לעשות אותה מאושרת ולרפא את הפצע שאחרים פערו בה שלעולם לא יתחטא ויעלם.

Read Full Post »

« Newer Posts