הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אני לא מתחבר ליום הזה של אבל על הרצח  של רבין כמו שאני מתקשה להתחבר לימים אחרים  מיוחדים , יום השואה למשל , חגי ישראל , יום כיפור וכיוצא בזה.

 אני חש   בזיוף , בחגים אנשים לובשים מסכה מיוחדת , אדם מעוצב יש לו מסכה מאד מעוצבת  מוכנה מראש, שהוא עמל והכין ממש כמו שפעם המדריכות בצופים עזרו לנו להכין קישוטים לסוכה , ולמדנו ככה כל מיני טריקים , צו אופנה , צו חברתי שמלמד אותנו איך לנהל את טקס האבלות, ויש לנו בצורה אוטומטית דרך להביע אבל , ויש לומר שדי משעשע לראות אנשים אבלים עד כמה הם "משחקים" את התפקיד  ואת הצביעות האנושית כל כך השמורה לימים הללו במיוחד, זכור לי כשאבי מת ואימי נפטרה ,לא הצלחתי אף פעם ליד אנשים להביע משהו אמיתי הרגשתי כאב אבל הוא הסתתר בתוכי , ממאן לצאת ,רק כשנותרתי לבד ממש בלילה מתחת לשמיכה כיסתה אותי מודעות נכונה ואמתית שאני לבד בעולם שאין לי אנשים  קרובים מלבדי , אפילו לא משפחה קרובה שיכולה להשתתף במחשבותיי , רק שם יכולתי לעשות את החשבון עם חיי , עם הוריי שמתו  .

והנה הפוליטקאים שלנו יודעים להחצין את הכמוס ביותר וככול שההחצנה מפוארת יותר , רהוטה מידי , מדברת בתוכחה כלפי היריב הפוליטי – אלא מה , אבל לא נוטלת אשמה –  אני יודע שזה משחק , כי אין דרך כנראה לומר אמת בצורה כל כך נקיה מעיוותים תיאטרלים בסיטואציות כאלו  .רבין עצמו היה לקוני , הוא לא דבר דברי רהב , היה משתמש בעברית פשוטה , צברית ,אפילו עילגת , הוא קלל , היה חסר סבלנות ,ונקשרו לו זרים חסרי שחר , כאילו לומר שדווקא בשם האמת שלו מותר לשקר .

והוא היה ישר , וחרוץ ושקדן ומפקד מיוחד לצה"ל  כן ניתן לומר זאת ויחד עם זה לא היה לו חשק להתפלפל ולא לטרוח על ספרים , והוא לא היה למדן גדול , ולא איש מופת רוחני , כמובן שהוא גדל בעזובה כמו כולנו לפחות אלה של אז של ישראל העניה בתחילת דרכה , שאין לה הרבה מה להציע תרבותית, רק דלות וחוצפה כתחליף לעמקות הלמידה וזילזול עמוק במורשת היהודית בצויליזציה היהודית שהציונות נלחמה בה ורבין היה ציוני להוט ונאמן .

כל דת יודעת לטפח טקסי אבל וחגים הטקס הוא מפעל חברתי מיוחד שיש לו קודים סוציולוגים , אני מסתכל כל פעם מחדש באבלים על מותו,  שמנהלים אשכבה שמסתכמת בהטחת האשמה בחיפוש ושינון האתם אשמים ואנחנו "טהורים" "יפי הבלורית" כל הקלישאות של הציונות  , בשנאה שיוצאת ומכלה את האנשים , ניצול ההזדמנות , חיסול פוליטי שהניב חיסול פוליטי מסוג אחר , וחוסר הבנה למה בלתי ניתן לנהל ויכוח בלי להתדרדר למקומות אפלים.

מצד שני למדתי שקונפליקט יכול להיות טוב  לליבון של דברים , למרות שיש פוטנציאל כי הקונפליקט יהפוך לאלים , אבל כמו הקונפליקט ביננו לפלסטינים כך גם הקונפליקט הזה ,הנוכחי ,צריך להביא לניסוח כללי התנהגות שיהיו מקובלים ושיש לשמור עליהם.

להביא להכרה שיש דרכים רבות ושונות וכולן לגטימיות , נראה שדווקא הצד שאני קרוב אליו השמאל הליברלי מתקשה לקבל שיש דרכים אחרות שאין שיטה אחת ואין אמת אחת , איש שמאל ליברלי רואה את עצמו כנציג הנאורות הראציונלית, ושוכח לעיתים ששום דבר אינו מובן מאליו , במיוחד לא הנאורות או מסכת הנאורות שהוא שומר לטקסים התוכחה והמוסר הקולקטיביים.

הצביעות החברתית של הנואמים שאף אחד מהם לא עושה דין וחשבון כשלעצמו  לא אלה ולא אלה , לא ימין ולא שמאל,  והחשבון היחידי שמוכר הוא על חשבון הזולת , ידוע ומוכר לי.

אני חש בחילה , חוסר רצון להקשיב לנאומים הדומים להפליא לאלה של השנה הקודמת ובמיוחד שנואים עלי הנאומים של הנוכלים , אלה שבחסות האבל מקבלים לגיטימציה לדרך הקלוקלת שלהם, מדברים על ה"מורשת" ובעצם מנסים לעשות שימוש במוות  , כמו ביום כיפור ,יש מי שצם ומתפלל שחש שזכה במחילת עוונות טוטאלית , שהוא זך ונקי כמו דף נייר חלק ולבן , ומקבל תיאבון ענקי להמשיך בשחיתות שנפסקה ל-24 שעות של צום ותענית .

יופ כיפור כזה הוא האבל של רצח אדם שמופגן במחיצת רבים , כולם באופן רשמי מתעטפים בארשת רצינית נוגה,עגמומיות נחרצת מולבשת על אנשי רהב ושקר  , כאילו באמת הם סובלים מרות , וחרדים ל"עתיד" ,ויש להם חיבוטי נפש עזים  , נזכרים  ב"מעלות" האלה שעה שרואים איך הם מזדחלים לתוך מכוניות הפאר שלהם, ומחר כשיהיו במשרדי הפאר יתכננו עוד קומבינה עוד משהו אפל  , מהלכים קוממיות בבגדיהם היקרים פה ושם מבצבץ מפניה של עלמה מתאבלת תכשיט יקר , ואיזו טבעת יהלומים נוצצת   ,או  כמו אותו שבס שהפך לסוחר נשק ,וטען שהמדינה נגמרה לו , היא איבדה את תמימותה  המדינה באשמת ה"אחרים" , חסר היה רק שנזכר ששר אחד שכיהן בממשלתו של רבין רופא הילדים המוצלח הפך ברבות הימים לסוחר סמים , נו טוב  זה לא קשור ממש למורשת   רבין , והיום המתאבלים ישובים כבדי מבט בצוותא עם  ליברמן .