הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הכרתי מישהי באינטרנט לפני כמה שנים היו לנו כמה דברים נאמר משותפים , זו היתה תקופה יותר תמימה מהימים האלה , בכל אופן היא היתה הרבה יותר מפורסמת ממני , אני תמיד הייתי מסתורי , בודד , מאחור -מעולם לא הרגשתי צורך להפוך למישהו , נזכרתי שלפני המון שנים בנסיעה לחו"ל הרכרתי ישראלי נחמד ממוצא דרום אמריקאי הכרנו במעבורת  מיוון לאיטליה , וספרתי לו מה אני לומד ומה אני אהיה יום אחד , ואז הוא שאל – "ותהיה מפורסם?" – על שאלה כזו כלל לא חשבתי – אבל הנהנתי בראש כאילו זה מובן מאליו.

נחזור להיא שהכרתי , היא הייתה מאד פרובקטורית , למשל היה אז מין צאט , שהיה  מדורת השבט במיוחד בלילות שישי , תחליף למבטכנראה מפגש עליז יותר מבהייה בחיים יבין , ושם היא נהלה שיחות די בוטות ואכזריות על הדגדגן שלה כאילו הדגדגן והנשיות הם פרקי חז"ל פמיניסטים , כל מיני שירי זימה עם קריצה נאמרו שם רהבתנות מילולית והמון גרפומניה , כל מי שחשב שהוא כותב או רוצה להיות היה שם , ואז התנתקתי מהמקום ההוא מסיבה כלשהי וחזרתי ונתקלתי בה כשפתחה בלוג מאד מוצלח וידוע נכנסתי אפילו פעם לבקר .

עברה איזשהי תקופה וקראתי קצת את הבלוגים מה שמסביב ,לא ממש התלהבתי , ואז התוודעתי לכותבת מאד מוכשרת וגם בוטה -אבל להבנתי מוכשרת מזו הראשונה, והנה ההיא הראשונה זו שהיתה מלחשת לדילדו שלה במדורת השבט דאז של לילות שישי , היתה במלחמה עיקשת עם הגברת ההיא המאד מאד מוכשרת , היה ברור שהיא לוקה בנפשה , טסתי לחו"ל כשחזרתי עדיין שתיהן התכתשו עד זוב דם, וירטואלי בלבד כך חשבתי , עם הרבה אאוטינג מכוער הפעלת חברים ומלחמת כל בכל בני אור ובספינים וירטואלים .

הבחורה השני ה המעורערת בנפשה התאבדה לבסוף , זה סיפור שהכה גלים באינטרנט ומחוצה לו , והיא זו הראשונה המשיכה להפליא ולכתוב נגדה תוך שימוש לא קטן בשלל קביעות מכפישות .אף שהיא כבר הייתה בעולם שכולו טוב בחרה השניה ה"מפורסמת" להשתלח בה , במשפחתה לסגור קצוות ולהתנקם בה למרות שהמוכשרת שהתאבדה לא יכולה היתה לענות .

נראה היה לי שמדובר בקנאה , שהראשונה הבינה שהשניה כשרונית יותר אבל גם חלשה יותר , מחלת הנפש שלה דרדרה אותה מטה מטה והיתה גם חולשתה זה הצד הבלתי נאור אך האנושי שאנו הטובים בנו יכולים בהבנתם להכיל שחולה נפש הוא לא משולל זכויות אבל אם הוא יהיה מוכשר מספיק בכדי להיות סוג של איום אזי מחלתו לא תהיה לו חומת מגן כי-אם להפך ,  וכך היה הבחורה הכשרונית אומללה ורדופה קשה לעיכול לא מסוגלת לזהות טוב או רע נלחמת און ליין בכולם ובמיוחד בחבורת האינטרנט ההיא שהייתה מתכנסת אי-שם בצאט קלוש ,עד שהיא לא יכלה יותר והיא שלחה יד בנפשה.

כמובן מאד חרה לי הדבר עד שהגייסתי לעזרת זכרונה לברכה , מבלי שהראשונה יודעת מי אני , או לפחות כך היה נראה לי , זה הזכיר לי את לימודי , את המקרה שאירע ,בו עשה חבר שלי ללימודים מעשה ונדליזם , ואני שידעתי מי עשה את המעשה החרשתי , בזוי להיות מלשן , ואז בגלל האופי שלי בגלל היותי כעסן ואיש של קרבות מילולים העלילו עלי שאני עשיתי את המעשה.ואני לא יכולתי להסיר מעצמי את הכתם שהדביקו לי שלא בצדק.

כמובן החבר שלי זה שעליו חיפתי לא חשב אפילו לטהר את שמי , בהמשך הוא התגלה לי כאיש נבזה .

וחזרה לקרב הוירטואלי-

הרגשתי במובן מסויים כבוגד בראשונה כי לא באתי חשוף והיא לא ידעה שזה אני ,ואמנם היו תהיות מי זה האיש הזה (עלי) ובעצם לא הייתי חייב לה כלום , אך קצרה ידם , איש לא ידע ולא שיער ,כך הרגשתי בודד בים של רסיסי הבלחות של כתיבה , ברגעים מסויימים היתה הרגשה של משהו אותנטי אבל בסופו של דבר לא נשאר זכר מהימים ההם, רק צללים על הכתלים .

גבורי הפרשה במשך הזמן הפכו למין "אושיות" נוצרה אפילו קהילה ,אבל הרוב התנפצו ,חלק בפיצוץ עז והרוב בקולות נמוגים מוחלשים.