הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בטורקיה בארמון טופקאפי שהוא ארמון נשים הבחנתי בטיול במוזיאונים שיש הרבה מוצגים של חרבות ופגיונות משובצים ביהלומים , אפשר היה לתאר כי היו אומנים מיוחדים שהתמחו במלאכה הזו .

נזכרתי כי גם לאונרדו דה וינצ'י עיצב כלי נשק , כמובן שיש הבדל ובכל זאת ניסיתי לארגן במחשבתי היום מצב שבו אמן ינסה לעצב כלי נשק , נדמה לי שלא רק שאין זה מצב אפשרי , ייתכן כי אם היה אומן כלשהו מנסה את מזלו בעיצוב כלי נשק הוא היה מוקע מייד ומושלך לתהום הנשייה , היה מוטל עליו חרם , פוליטית הוא היה מוחרם ולא יכול היה להציג או לומר דבר.

אפילו אם יש היום אמנים בעלי דיעות ימניות והם במיעוט , ברור שאין סיכוי שאיזשהו אדם העוסק באמנות כיום ייתעסק בעיצוב של כלי נשק .

מה בעצם ההבדל מדוע אז ניתן היה להיות אמן דגול כמו לאונרדו והיום זה בלתי-אפשרי .

אין לי תשובה מוחלטת ולא חלקית אבל ברור שיש סף פוליטי מראש שלא מתיר שרידות אלא אם הדיעות הפוליטיות מראש מאפשרות שרידות הדבר מקובל בעיקר באמנות הפלסטית ויתר חלקיה הויזואלים , בספרות בשירה  אין כפיה מראש כזו על העוסק לאחוז בהשקפה פוליטית מסויימת.

אני חייב לציין שאותי מראה חרבות משובצות ביהלומים משעמם כהוגן .