הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הרגשתי היא שרוח הזמן ,היא חוסר יכולת לתקשר,אין קשב ואין תוכן וזהות הדברים מראש מפוקפקת ובאה להזין את הרעב המיידי , חוסר יכולת לומר דבר מה שיהיה עמוק ובעל עמידות מעבר לאמירה עצמה של הרגע , כמו הרגשה גופנית שמשתנה בכפוף לאוכל או למזג האויר הקפריזי.

יש כמובן הרבה סוגי אמירות ונראה שיש רהוטות יותר ופחות , אולם לכל אמירה יש טווח מצומצם שאינו חורג מעבר לרגע שאותו גם קשה להגדיר , הנזילות של הדברים וחוסר יכולת להתחייב למשהו נראה כדבר בפני עצמו.

האומר יודע שהוא מיצר אוכל מילולי שקשה לבלוע אותו , והקיבה העכשווית מסוגלת לעכל רק ג'אנק פוד מהסוג המיידי שעשוי ממריכיבים שמדמים את הדבר האמיתי , המרכיבים הם יותר "כמו" בשר או כמו ירק , בפועל הגזר יכול להתברר כמלפפון שהונדס להנהג כגזר ביום בית , וביום גימל הוא יתפקד כחציל , ואם אדם מתעקש לעכל אוכל עם טווח השפעה רחב יותר הוא חייב להזדהות עם איזה שף אופנתי שמאכיל אותו על דעתו של השף עצמו , לפי מידת האוכל ה"מקובל" על מקום מסויים שמכתיב "מבקר" מסויים , ואוכל טעים ועשוי היטב וראוי שמרכיביו איכותיים מראש נראה כבלתי-אפשרי, נראה שהקושי האמיתי הוא לתפקד כמלפפון לדוגמה אבל מלפפון איכותי וטרי וראוי , שזו משימה בלתי-אפשרית להיות מלפפון איכותי במובן המובן מאליו.