בשים לב ובנוחם ובתשומת-לב היא קרבה את סנטרה גנחה והביטה בי מלאה עד שחשבתי שזה הרגע לברוח להימלט ממנה ולא ידעתי מה ולמה עולה על דעתי פתאום כך לברוח.
בינתיים היא הסתובבה, גבה אלי, עד שיפולי גבה ועד לחריץ המעטר את המפתן, ולא נותר לי אלא להביט במקום המוכן.
ואז היא הסתובבה אלי בחזרה ועל הזכוכית של משקפיה היה אד של דמעה שכבר התאיידה .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
