ראיון עם אחת מגדולי האמנים של תקופתנו שירין נשאט האירנית בעברית בעיתון הארץ ראיון שעשה אחד בשם ים המאירי בניו יורק.
"נשות אללה":
חלק מהראיון-
את רואה את עצמך כחלק מזה?
"מתוקף הדברים הפכתי לסוג של אקטיוויסטית – חשוב לי להשתמש באמנות שלי כקול הקורא לדיאלוג. אבל הקול שלי והמסרים שלי אינם דידקטיים. השפה האמנותית שלי שואבת מהשפעות פילוסופיות מזרחיות ולכן מבקרים מערבים לפעמים טועים בה, הם עושים הקשרים מאוד פשטניים. קשה למבקרים לפעמים להפריד את עבודת האמנות מהנושא שלה: הם עוסקים בשאלות כמו האם את בעד המהפכה או נגדה? בעד השאה או נגדו? הדעות הפוליטיות שלהם מאוד משפיעות על השיפוט של העבודה.
"לפעמים יש לי תחושה שכאשר העבודות נמצאות בגלריה – מנצלים אותך לזמן מסוים, האספנים רוכשים אותן, הם מנכסים אותן, שמים אותי בכיס שלהם. חשוב לי לפנות לקהל רחב. לכן עשיתי את הסרט, חשוב לי לתקשר לא רק עם מי שלמד היסטוריה של האמנות. אני רוצה שהאמנות שלי תסייע, עד כמה שרק ניתן, ליצירת קשר. הדרך שבה המערב מסתכל על איראן היא לא מדויקת. אני חושבת שדיכוי וכפייה ובעיות שנובעות מהם קיימים במקומות רבים אחרים בעולם, גם בישראל".
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
