Posted in ויזואל, tagged ויזואל on אוגוסט 28, 2008| 4 Comments »
צלם סיני , אמן, צייר .
הפעם הכתיבה והסקירה יעשו טיפין טיפין שלב אחר שלב , לא בפוסט אחד.
חלק מהצילומים נעשים פנורמית , ולכן למען להיטב ולראות יש להקליק על הצילום ולהגיע ללינק שם המבט טוב וחד יותר.
וואנג משלב מיתולוגיות וסמלים והיסטוריה סינית עתיקה בתוך איזכורים מתולדות האמנות , הוא מנסה להפגיש ולעמת סמלים מודרניים, תרבות צריכה, נמוך וגבוה עם איזכורים מאמנות ה מערב הגבוהה של המאסטרים ומעתיק סצינות של ציירים לחיי יום יום בסין, תוך שילוב מההיסטוריה והמיתולגיה הסינית .
בודהא
Night Revel of Lao Li,
Posted in Blogroll, הטוקבק on אוגוסט 28, 2008| 2 Comments »
כתבה מישהי טוקבק באתר העוקץ , טוקבק מאד נוגע ללב, אבל כזה שמסמן בדיוק במי מדובר, הכוונה על מי מגנים ואו מגינה שלי יחימוביץ אני הייתי מרחיב, וטוען שמי שממנה לראש המפלגה מחסל אנשים כמו אהוד ברק הוא זה שמוזיל כל ערך אנושי , אנשי צבא הם אולי כורח בל יגונה אבל דמוקרטיה חייבת לתת לאזרחים ורק אזרחים לנהלה, הבעיה עם מפלגת העבודה לא מתחילה בברק או ברבין ואו בחולדאי, זו בעיה עתיקת יומין , הנושאת על גבה את המצוקה של ישראל , ולו בגלל שהאופציה הסוציאלסטית היתה לא יותר ממכשיר לשליטה כפי שכבר נכתב בהעוקץ.
מפלגת העבודה היא שקר , עיניה היו תמיד נשואות יותר לביטחון מאשר לבני אדם- והיום היא מפעילה טרור חברתי היא שלוחה של ההון והשלטון יותר מכל מפלגה אחרת , תוצאות מעשיה ניכרים בהעדפות של החברה בישראל, שאותה מנהל הצבא, אין כסף לחינוך בריאות דיור ,תרבות, ואין כסף לנכים ונזקקים , יש כסף לקציני צבא, לצעצועי מלחמה, וזו המורשת האמתית של מפלגת העבודה, לטעון או אפילו לחשוד שמפלגת העבודה היא סוציאל דמוקרטית זו בדיחה לא מוצלחת.
הנה דבריה של אותה טוקבקסטית , מאתר העוקץ.
סיפור אמיתי על רון חולדאי, איש חינוך
27\8\2008 [זהר עתי]
באחד מן הימים על מגרש הכדורסל היה מראה דמיוני לגמרי: ערימות עצומות של ספרים שהתפזרו על רבע מן המגרש ועוד ערימות רבות של ספרים על האפר שמאחורי המגרש, צמוד לשער הסמוך לרחוב רמז. הערימות היו בגובה עצום, חלקן גבוהות בערך כמוני. כשהגעתי הטרקטור שדחף את הערימות לכיוון השער עם הכף עוד עבד.
רון חולדאי כנראה קיבל תקציב או תרומה לספריה חדשה (לא ביררתי), והפתרון מה לעשות עם הספרים הישנים היה כנראה לפנות את הספרייה הישנה למזבלה.
ביליתי שעות על הערימה, הרמתי טלפונים והזמנתי אנשים לקחת ספרים. היה שם ילד אחד שגם חיפש ושמח מאוד למצוא ספר של "אריק הגבר" (או משהו כזה) עם אריק וטנק על הכריכה. גם התקשרתי (כמובן בטלפון ציבורי) לחברה שחבר שלה הוא דורון נשר שבזמנו היתה לו תכנית רדיו, כדי שיספר על המקרה ויזמין אנשים לקחת את הספרים לפני שישלחו למזבלה. הוא אכן דיבר על זה בתכניתו באותו לילה, בתור סיפור לא יאומן.
היו מאות ספרים מצויינים, חלק יותר חלק פחות בספרייה הזאת. ספרים מכל התחומים, ספרות יפה בעברית ובאנגלית. המון אנציקלופדיות מסוגים שונים לילדים ולא לילדים, ספרים על בוטניקה, זואולוגיה וביולוגיה. גם ספרי צה"ל וגבורתו וכיוצ"ב ו ספרי קריאה לילדים בכיתה א' וקלאסיקות של ספרות העולם. היו שם אוספים שנתרמו לספריית הגמנסיה מאנשים שזה מה שהחליטו לעשות עם ספרייתם ואספיהם "נתרם על ידי כך וכך" עם אקסליבריסים של בעליהם הקודמים של הספרים.
מצאתי הדפסה שניה ודי נדירה של Alice in Wonderland משנת 1923 בתוך הערימות. כמובן עם חותמת עגולה של "הגמנסיה הרצליה תל אביב" עם מגן דוד באמצע. יש לי אותה כמובן עד היום. הכריכה עשוייה הטבעה כחולה יפייפיה. התמונות בפנים צבועות בעבודת יד.
היו שם עשרות אלפי ספרים. לא היו מודעות בשכונה לתושבים שיבואו לקחת ככל הבא ליד. אני מניחה שגם התלמידים והוריהם לא הוזמנו לקחת ספרים. הספריה לא נתרמה לבית ספר שאין לו ספריה או ספרייתו מדולדלת. הספרייה לא נתרמה לספרייה עירונית מפריפריה כלשהי, או לאחת השכונות. הספרייה לא נתרמה לעיר או יישוב שכלל אין להם ספרייה. פשוט עם דחפור- בערימות- למזבלה. בוכייה מצמרמורות סוריאליסטיות של לופ פסיכוטי מוזר שמשולבות בו אסוציאציות שואתיות על גבול הקלישאה, יללתי בבכי ומועקה ואספתי ספרים עד שאי אפשר היה לראות יותר. למחרת בצהרים הערימה כבר לא היתה. רק שני חברים הצליחו להגיע כדי להציל משהו. (וגם לא היו לי כל כך הרבה חברים.) מיותר להוסיף שלעולם לא אשכח את זה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
