לינק:
אפילו אם נניח ואתה צודק , יכולות להיות סיבות רבות לצפייה באח הגדול, אבל השאלה היא מה מלמד הרייטינג ?… הרי להיטלר סליחה על ההשוואה הלא הולמת(פרובוקציה זולה) -היה רייטינג לא רע בתקופה ההיא. רייטינג אינו מלמד אלא על עובדה אחת- שהרבה אנשים מסוגים שונים ראו משהו ברגע מסוים, אין בכך לטעון על איכות או על ערך כלשהו.
מה גם שקשה יותר היום לנמק את הסיבה האמתית, זו הבעיה בעצם הצורך להיכנס לחיי הבובליל או עינב ואו שפרה , זה בכלל לא משנה מה הרייטינג, אפילו אם ערוץ 2 אינו האופציה היחידה לצפייה בכל זאת זה ערוץ מרכזי, וככזה אין ספק שיש לו יכולת השפעה על אחוזי הצפייה. הסיבה שאנשים לא רוצים להודות כי הם צופים בבובליל ושות היא כי מדובר בצפייה באדם וולגרי שהוא חידה אנתרופולוגית, גזען , אדם שמספר על משהו המתקרב לאונס קבוצתי , או מין אורגיה חברמנית שוביניסטית כאילו מדובר במשהו בנאלי, ואתה מתפלא למה אנשים לא כל כך מתוודים בכיף שהם מסתכלים בזבל הזה ששמו האח הגדול?
מעניין כמה מהאנשים היו מוכנים להודות שהם רואים פורנוגרפיה למשל, הרי לפי סקרים שנעשו לפחות באינטרנט יש הצלחה לא מבוטלת לפורנו, ובכל זאת אנשים "מהוגנים" לא ששים לדבר על כל מנהגי הצפייה שלהם.
אולי זו צביעות אבל חלק יקראו להתנהגות הזו תרבות, עידון ואולי ניסיון לשמור על הפרטיות האישית שלהם בלי להסגיר את עצמם לבחינה של הממונים על הטעם הטוב או הרע.
הנימוק ה"בידורי" הוא פח יקוש, שכן ייתכן כי אף אתה היית שואל בנסיבות מסיימות היכן עובר לו הגבול בין פורנוגרפיה ירודה וגזענית עם קורטוב וולגריזציה לבין הבידור, השאלה מי משלם את המחיר ואם באמת תהיינה לפרשת הבובלילים תופעות המשך , וכל קבוצת יחוס תקבל שם קולקטיבי, יש לנו את הפרידמנים ואת הבובליליים , האם זה נכון ככה לקטלג אנשים?
ומה מחיר הבידור , מה למשל הגבול שלך?
יש המון דברים מבדרים שבטוחני שלא היית שש לספר שראית והגבת להם בצחקוק למשל זקן שמתחלק על קליפת אבטיח ורגע אחרי שאתה מתפקע מצחוק מסתבר שהאיש נפח את נשמתו .
יש כל מיני טעמים ביזארים שעדיף לשמור אותם במחוזות הביזארים בלבד אפילו אם זה צבוע , אחרי הכול התרבות היא צביעות , אפשר לוותר ואפשר לסנן ולדרוש שאפילו בידור לא יהיה מחזה של קרבות בוץ בין בובליליים לפרידמנים.
גבולות זה לא דבר רע, את הבולבליליים ואת השפרות והפרידמנים אולי היה כדאי לשמור למחוזות פחות מרכזיים , לא נראה לי שאשכנע אותך הרי הרייטינג הוכיח שאני "טועה" ובכל זאת, כולה רייטינג.
לפי בודיראר בספרו סימולרקות וסימולציה (סימולקרות וסימולציה – ז'אן בודריאר , ספריית הקיבוץ המאוחד סדרת הצרפתים), בעידן הנוכחי יש התמוססות ההבדל בין הפרטי לכללי, זו יכולה להיות טענת המפתח לסנגוריה על הריאלטי , אבל אף לא זה יכול להרים לרמת נוכחות ראויה את בובליל , אולי זו טענה עלינו על הנוכחי, על הזמן הזה, שאנחנו ראויים לבובליל, שהוא היצוג האמיתי שלנו, הוא הסימולרקה של המציאות הבלתי מדומיינת.
אולי..
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה