הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אני לא אוהב נוסטלגיה , זה לא שיש משהו רע בנוסטלגיה מלבד איזה משהו שהחמיץ או נשכח, והזיכרון הרי תמיד מהתל בנו.

בכל אופן נתקלתי בפוסט שכתב יורם מלצר על שכונת בת גלים, והנה הפוסט הפך למין אירוע וירטואלי שבו אנשים מכל העולם בני שכונת בת-גלים החיפאית נפגשים, אני לא בת-גלימי, אבל חלק מהאנשים (למשל רובי יאנג) כילד היו גיבורים שלי.

למדתי לשחות בחוף השקט בבת גלים, היום זה חוף שצמוד לבסיס חיל הים, ומול ביה"ח רמב"ם, מין מפרצון, בזמני היו שם במרחק מסוים מהחוף מין מצופי עץ שהיו בנויים על חביות ריקות, וצפים להם מרחק של כמה מאות מטר אולי עשרות איני בטוח מהחוף.

אימי ז"ל שגדלה על חוף נהר בצ'כוסלובקיה, לימדה אותי ואת אחי בחוף הזה שחיה, והיינו שוחים בהתחלה במצופי פלסטיק שהיו סביב הבטן קשורים לעבר המצופים הללו , שהיו משמשים למנוחה  בלב ים, יחד איתה שחינו אני ואחי, ואבי כרגיל נשאר בחוף, לא אהב את הים.

בחוף הזה מצאתי שעון, השעון התגלה לי פעם כאשר התקלחתי במקלחת הציבורית בחוף, כאשר הרמתי את עיני תוך כדי רחצה, ושם היה תלוי להפתעתי שעון על הצינור בצורה של האות ר' , כמובן לקחתי את השעון, וחזרתי הביתה שמח.

בבית ספרתי לכולם על מזלי הטוב, אבל אימי סירבה לקבל שמזלי הטוב הוא מזלו הרע של האיש שאיבד את השעון, היא טענה שהשעון שייך למישהו, ועלי להחזירו לאיש, אבל איך שאלתי?

והיא הודיעה שעלי להביא אותו למשטרה,  אבי אמר שהוא לא מתכוון לתת לי ללכת לבד למשטרה, והוא ואני והשעון הלכנו למדור האבדות במשטרה.

שם מסרנו את השעון ונאמר לנו, כי אם-וכאשר יעברו מספר שבועות והאיש שאיבד אותו לא יבוא לקחתו, אנו מוזמנים לקבל את השעון, והוא יהיה כחוק שלי.

בחלוף השבועות הללו , הודעתי לאבי שאני אלך עם הפתק לראות האם האיש שאיבד את השעון פנה למשטרה, ושוב אבי התעקש כי לא אלך לבד.

הלכנו שנינו יחד למשטרה, השוטר החביב עמד שם ואמר כי הוא חושש שהאיש בעל השעון כבר היה ונטל עימו את השעון,  הרגשתי שהשעון "שלי" ברח, וחשבתי לחזור הביתה, אולם אבי, כנראה למוד ניסיון שאל בנימוס את השוטר אם יסכים לתת לנו את שמו של האיש, כדי שתהיה לו ההזדמנות להודות לילד מוצא האבידה(אני) .

השוטר קצת הסמיק ואמר שיבדוק, לאחר מספר דקות חזר, ואמר כי גילה ל"הפתעתו" שהשעון בעצם לא נלקח, וכי לפי החוק השעון מעתה הוא שלי כדין.

כמובן ששמחתי נורא, אבל למדתי לקח לא לאמין לאנשים עם מדים.

והנה נזכרתי בחוף השקט, ובבת גלים אחד המקומות שכמעט מצנע הצליח להרוס , והותיר שם מין גשר שלא מוביל לשום מקום , שהיה מיועד למרינה שאמורה הייתה להרוס את חוף הגולשים היפה באזור שלפני שיקמונה

נ.ב

בדרך כלל פה אני לא כותב עם מעבד תמלילים , בגלל בעיה טכנית וגם בגלל שאני אוהב להרגיש את הכתיבה ספונטנית, עכשיו בגלל השעה המאוחרת ומחשש כי אכתוב בשגיאות כתבתי דרך מעבד, אבל יש בעיה עם הסימונים שבורחים מסיבה כלשהי, ואין לי כוח לתקן-.

שווה להציץ לפוסט המדהים הזה של יורם מלצר ולו גם בגלל שמעולם לא נתקלתי בתופעה כזו של פוסט שמהווה מקום מפגש נוסטלגי והנה הקישור: .

http://www.notes.co.il/ioram/3578.asp

.