הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

Point of View Chair by Gao Brothers (2007). Mixed Media

אמנות בסין אינה דבר קל לכאורה לפענוח, השפה היא מערבית אבל ידוע כי המשטר הוא קשוח, לא נוהה בלשון המעטה אחרי כיבוד זכויות אדם, אבל דבר-מה מוזר נוכח בעבודות בסין או בכוונת מכוון הביקורת שיש בעבודות אמנים מסויימים על השלטון אינה מוסתרת, למשל הטיפול במאו, בנושא "מאו" כאייקון וגם כאבי האומה המודרנית הסינית.

לנו בישראל אין במצאי האמנותי ביקורת על משטר מפא"י לדוגמא, אמנם הדיקטטור בן גוריון אינו רוצח על, ואין בכלל להשוות את פשעי משטרו למשטר הסיני, ובכל זאת היו כמה מעשים די מפוקפקים, הן כלפי האזרחים הערבים והן כלפי אזרחי מדינת היהודים באופן כללי כמעט ולא מוצעת ביקורת. הביקורת הפוליטית במערב היא מסוג מסויים בהחלט לא כזו מופגנת, אולי למעט הביקורת על מלחמת ויטנאם, אשר גם היא לא עסקה בפרסונה שהביאה למלחמה, הנשיא קנדי, הוא אייקון הפוך, אין מצב שיסדקו את דמותו ואו יטילו באייקון המוצע ספק.

המערב פחות מראה סימנים של עימות פוליטי כזה מוחצן בהשוואה לעומת האמן הסיני, לפעמים זה מביך עד-כמה אמנים במערב אינם שואלים שאלות על עברם, כאילו שזו נישה של העולם הלא מערבי, שם עסוקים בהרג דמות האב, בעוד במערב רוב העיסוק בהכללה גסה אמנם, הוא בתרבות הצריכה, באגו הקאפיטליסטי המונכח לא פעם דרך מבט נרקיסיסטי.

הראיון עם האחים גאו :

http://artradarasia.wordpress.com/2009/09/03/hugs-in-hong-kong-by-mainland-artists-formerly-branded-national-criminals-%E2%80%93-interview-gao-brothers/