אני לא צם, למעשה תמיד כפרתי, אבל זה מעייף, אז לא אנמק, כי בצער מסויים אני יודע שאין טעם. אין טעם לנמק.
הטקס היהודי של סליחות ומחילות אינו מעיד על כפרה, ובכלל זה סוג של חיטוי צבוע של יום אחד בשנה שהתאריך העברי בחר.
אני הייתי היחידי במשפחתי שלא צם, אולי פה ושם במין אתגר ספורטיבי צמתי כדי להיות כמו כולם בגיל רך, ואז חדלתי, גם עכשיו איני רואה את הצורך לצום, מסביבי כופרים גדולים ממני צמים, ואני מנסה לא לשאול למה, זה מיותר, אין סיבה לתהות על הטקס החברתי הזה, הוא כפוי כי אנחנו כאן. אולי זה בסדר השקט הזה . איני מבין למה יש דרישה כזו מעיקה ואיזה צורך יש בחג הזה לרגום באבנים מכוניות ואפילו אמבולנסים אבל זה העם שלי.
כשעשיתי מילואים לפני כמה שנים טובות ביום כיפור, כנהוג הודעתי למפקדים כי אני לא צם, נהוג היה לשמור ארוחה קרה למי שלא צם, התמזל מזלי והמפקד היה איש דתי, כיפה סרוגה.
בצהריים הוא עלה לעמדה בה שמרתי והזכרתי לו שאני מצפה לארוחה, הוא הביט בי, וגער בי בקול על שאיני יכול יום אחד בשנה לצום, ולהזדהות עם עמי, זה נשמע כאילו הוא גוער בילד רך בשנים מה שמיד הצית בי תרעומת, ועניתי לו בצורה בוטה וחד-משמעית, משהו בנוסח "אנא תשתדל לא לדחוף את האף שלך לצלחת האוכל שלי"
ככה זה נגמר במשטמה עזה שהוא שטם אותי, אבל קבלתי אוכל, כמו שנהוג, למי שלא צם.
זה לא מנע ממני לברך את כל מי שראיתי בגמר חתימה טובה, שלא לומר שברכו אותי בברכה הזו חזרה. תמיד מברכים אצלנו בחתימה טובה, זה קל יותר ככה.
לא ממש איכפת לי להיות נחמד ולאחל לכל שונאי, וידידי המועטים "גמר חתימה טובה"
אז באמת, שיהיה גמר חתימה וזה, שלא נדע צער ומלחמות ושנה טובה ובריאה.
וזה.
Read Full Post »