הידוע יותר בשמו העברי תומרקין היה אהוב עלי בחלק מעבודותיו, חלק אחר לא אהוב עלי במיוחד, האלימות וגם השיטחיות של חלק מהעבודות לא סחף אותי, לרגל תערוכה חדשה בהארץ כתבו עליו שני מאמרים אחד ע"י גליה יהב והשני ע"י אלי ערמון אזולאי, הראשון מכיל בעיקר תמצות של משטמה עזה כלפיו וביקורת כולל פוליטית עליו ועל פעילותו וגם השני לא מחמיא לו אבל יותר מעריכו על ההשכלה ועל התרומה שלו כקול יחודי.
אני אוהב את העבודות שמשלבות בדים עם מתכת, משהו שמזכיר את נוהג הקשירה של בדואים על עצים של קטעי בדים ואת אהבתו העזה לנופי הארץ וכמובן את האיורים המצויינים שלו, אני לא חושב בדיעבד אפילו שהיו לי רגעי תיעוב מסויימים בהקשר התומרקיני כי ניתן לבטלו ואת יכולתו לעורר פולמוסים במשך השנים.
הוא עצמו מעריך שתרומתו העיקרית לאמנות הישראלית היא עצם היותו תומרקין עצם הערך הזה שקיים בלי ספק בפרקי האמנות חלקם אפילו מהיותר וולגריים, אבל גם בהינתן וביקורת צריכה להישמע בהקשרו אין ספק שהוא הסב לי הנאה בעבר בקשירת הבדים והמתכת הכבדה עם הפטינה המחומצנת.
יש משהו בדמויות ההופכות לגורטסקה לנגד עינינו שיכול להביך גם הגילוי בזמנו על דן בן אמוץ הפדופיל הביך ויכול להיות שלכל רזולוציה מסויימת יש פוטניציאל הבכה בלתי נידלה, משהו בהתנהלות הפוליטית שלו הדיף ריח צביעות מחד סגידה לכוח ולאנשי צבא ומאידך המסרים בעיקר הורבלים האנטי-מלחמתיים, כל אלה יכולים להציבו לצד רבים וטובים נוספים ובכלל כחלק מהתופעה שיכולה להיות תחת הכותרת "שמאל ציונות" והרי הכיבוש וההתנחלויות והמיטרליזם העברי כולו נולד בערוגות השמאל ציונות, ולא צריך לנהל התחשבנות דווקא עם תומרקין בעניין הזה, הייתי יכול להציב לצידו כמה צבועים שמתעלמים בכוונה בכמה הזדמנויות בהקשרים בסיסיים למדי הנוגעים למשחק הכפול של השמאל ציונות, הוא לא המציא שום דבר חדש בתחום.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
