אין זה פשוט כל כך לכתוב על שני גנרלים, באותה נשימה, ובעקבות הפרידה של המנהיגה הדגולה שזה עתה נשאה רגליה למקום מבטחים בעיר הגדולה, יש אף שאומרים כי מחדרה המפואר בטעם רע כרגיל נשקף הים, מזל גדול נפל בחלקה.
זה היה מוזר איך גבר דקיק אמנם אבל בא בימים ממרר בבכי, לא הייתי כותב שהבכי היה בכי תמרורים, כי איני שואף להגזים למרות שההגזמה היא חלק מהתגובה שלו, הוא לא הסתפק בבכי, בחדרו עמוס מצלמות ואמצעי ריגול חשאיים, הוא יצא משם בסערה, טורק את הדלת, ומקלל, כן מקלל, בלי עכבה, מקלל את הכל, ומעל לכל את המוסד שבו חילק את שנותיו עם המנהיגה הנערצת, כמעט הוא דרס שומר אומלל שעמד בדרכו, מפטיר קללה עסיסית, בעוד השומר מביט בו בארשת עם קורטוב פליאה, ואפילו חיוך ביישני שנבלע ברתיעה המובנת.
הוא קלל ואז עלה לרכבו המפואר, רכב מאד משוכלל גם הוא עם מצלמות ואמצעי ריגול מוטמנים ואנטנה גדולה מעל שהסתובבה כמו רוטור פראי ואלים מעל, מעבירה רטט של התרגשות בפני כל המביט ואו הנתקל שלא בטובתו.
ובעוד כולם עסוקים בגנרל המתמרד שמפיו נוזלות ומשתרכות נאצות רמות על הכל ובעיקר על כולם ולעזאזל כפי שהוא רוטן כולם, הגיע הגנרל השני, זה שפורסמה עליו כתבה באיזה עיתון שוליים, בכתבה נפרשה מסכת התעללות וניאוף שאף התעלתה לכדי מעשה אונס אלים, אלוהים ישמור.
הגנרל הנואף החזיק כוס יין אדום, כנראה שהיין לא היה משובח כל כך, כי המבט החלול והארשת העגומה שהוא הפיץ סביבו היו חזקים ומרתיעים, הפנים כאילו נפלו, שערותיו הלבינו פתע מאד, הוא לא היה מגולח, כל מראהו היה כשל מי שאחזו הגורל האכזר לא ביד אגבית אלא בטלטלה נוראית.
הוא אמנם היה מוקף בכמה קצינים זוטרים, אבל עושה רושם שהמכה החזקה הייתה מכריעה, כמעט.
הוא ניסה ללא הצלחה להתהלך כאילו הכל כרגיל, כאילו הוא נמצא במצב כרגיל בשליטה, עוד יותר הוא לעיתים ניפנף בידו כאילו כדי להמחיש איזו נקודה, הנשים נעלמו, כאילו הוא נושא מחלה, הן התעלמו מקיומו, במיוחד הקצינות הבכירות, כאילו לא השתרכו אחריו זה מכבר, אנשים שהזדמנו למקום טענו שהוא עדיין אותו גנרל מבריק עם כל התוספות, אבל היה ברור לכל חד עין שדבר מה קשה ואכזרי נפל, כאילו ברגע האמת יצאה, הוא ניסה בכוחו שנסוג מעט להדוף מעליו את חרושת השמועות והרמיזות, אבל איש לא באמת האמין שהוא לא אנס את פרח הקצונה החינני שיצאה בהודעה באתרי החדשות והעלתה רשימת תלונות מזוויעות העיתון שולי ומסית כדרך העיתונים המסיתים והשוליים.
מידי פעם חלף קצין ידוע אחר שאחריו נשתרכו נשים, ואף הוא היה ודוע בחיבתו אחרי הנשים, רודף השמלות בהווה נהג אף הוא בבוז ברודף בדימוס שנסתבכך בעלילה לפי דבריו, עדיין למרות כל השמועות חלק מהאנשים האמינו שהנואף לא נאף, למרות שפרח הקצונה הייתה ידועה באמינותה, רבים אף נטו להאשים את המתירנות ואופי התקופה, רוח הזמן גילגלו עיניים כמה, וכמה עצמו עיניים מפאת בושה, כולם הגיבו, היה רחש, אולי בחש, והנסיון להחריש, נראה כמו מעשה סתמי בלתי ניתן, אבל הוא הנואף, סליחה החשוד, קצין מבריק, התהלך לו עדיין כאילו הכל כשורה, וכוס יין אדום בידו, זו שפחות רעדה.
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
