בדרך כלל כשאני מגלה צלם או אמן שאיני מכיר אני די שמח או נגיד עד כמה שאפשר אני נרגש כי זה גילוי שבשבילו אני כותב על אמנות, על צילום וכדומה.
מידי פעם כמובן כשאני מתפנה מאקטואליה או ממשהו מטריד אחר, הצלם סקוט שגר בלוס אנגלס בארה"ב מציג ספר ופרוייקט שנקרא LOWLIFE או בתרגום שלי לעברית עלובי החיים אבל איני חושב שהתרגום מוצלח ולצערי איני מוצא שהעברית מספקת לי מונח מדוייק יותר לעבודות, כי בביטוי עלובי החיים יש סטייל מסוגנן כתוצאה אולי מהמחזה של ויקטור הוגו שנתפס כקלאסי או כמחזה כזה ועצם השיוך הקנוני מקטין את המובן המילולי הפשוט של המילה, עלובי החיים של הצלם סקוט; צלם די ותיק ולא מוערך, שעכשיו כתוצאה מהפרוייקט הפך לנושא חם לפחות ברשת, וכמדומני שמעבר לרשת, מתאר חיים של זונות, מכל מיני סוגים צילומים בוטים ואינטימיים של זונות רחוב שסקוט צילם, ההרגשה של המציצנות אינה רק בהיבט ההרגיל של צופה שמציץ והעין הרעבה שנוטה לחפש את השונה והחריג, כאן יש בעבודה משהו מטריד, אולי משהו שבא לא רק בגלל הנושא אלא מההיבט החברתי של הנושא, האובייקטים המצולמים הם לא חדשים מידי פעם יש פרוייקטים אורבניים שמביאים לנו נושאים שבכוונת מכוון הם מוחרגים, נעשים בכוונה לזעזע.
איני בטוח שזו הכוונה, אולי הצילום הוא ללא חמלה וללא פילטרים, הבוטות מאתגרת אותנו להביט בחברה שלנו ובתוצרת שלה, להביט ללא כחל ושרק, ובלי הרבה דרמה, רק להביט ולא לומר הרבה, התמונות מדברות בעצמן, אולי מוטיב העירום אינו הדבר היחיד שמאתגר, עירום כשלעצמו הוא נושא קלאסי באמנות, שכבר אותגר לא מעט, הפעם יש פה עוד יצוגי עירום אבל קצת שונים וקיצוניים, יש הרבה נושאים ותתי-נושאים שניתן לדלות מהתמונות, הן לא מיפות שום דבר אולי הדבר היחיד שקצת מרחיק את האובייקטים מהסנסציוני זה עצם הצילום בשחור לבן, אבל זה רק אמצעי שאולי מקנה אחידות מכובדת מעט למהלך כולו שגם מטריד וגם מסקרן, כשקראתי תגובות של אנשים שראו את העבודות חלקם כתבו שהיה קשה להם לראות את התמונות.
אני מניח שזו סיבה להכניס את הבלוג זמנית לקטגוריה של מבוגרים בלבד, מה שמזכיר לי תערוכה שראיתי מזמן של קלארק בויטני, גם תערוכה שהייתה מוגדרת כתערוכה למבוגרים בכניסה לאולם היה שלט על כן שהזהיר את הנכנסים.
עמדה לידי אישה מבוגרת, בת כשבעים, היא הביטה כמוני מסוקרנת בין היתר בתמונות של אוננות של נערים, ואני הובכתי, ההרגשה הפרטית שלי הייתה כאילו אני מתבונן בתמונות בצוותא עם אימי, הרגשה מוזרה.
גם כאן יש חדירה לרשות הפרט כביכול, חדירה שאינה מובנת מאליה ולאדם מהוגן היא אתגר בפני עצמו, אבל חשוב לא פחות מכל ההסתייגויות זה התפקיד של הצופה שאינו רק מציצן, אלא הוא נתקל כאן בפניה של החברה שלנו, אני מניח שגם בישראל יש מראות דומים, בעיקר בערים שם במקומות מסויימים אנחנו חיים בסביבה שניבטת אלינו מהתמונות הללו, מעבר להיבט הדקומנטרי יש כאן תיעוד במובן האמנותי, תיעוד מטריד למדי.
קישורים-
http://www.drkrm.com/lowlife.html
http://www.facebook.com/scotsothern
http://www.americansuburbx.com/2010/03/scot-southern-lowlife.html
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
