הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אם היא תבוא מחר איתי לרכבת נוכל לשבת רגל על רגל ולהסתכל בנופים הפסטורלים החולפים בנידנוד מכני מונוטוני כאילו אנחנו כבר לא פה ממש.

הרכבת תסע ואנחנו נביט בעוד ילד שמסתלק.

אחת די מבוגרת תפסה אותי אתמול בבוקר לשיחה על אחמיניג'אד, למזלנו לא קיבלו אותו לצבא שלנו, היא דיברה על המלחמות, יש לה אף די גדול, והיא דקיקה ומעשנת כבדה, לא הצלחתי להבין מה היא רוצה, איזה יום אחד בפרץ התלהבות היא תפסה אותי ונתנה לי נשיקה, נאלצתי להזהיר אותה שאני לא בנוי לסוג מחוות כאלו., היא חייכה, והדליקה סיגריה.

עכשיו הכל מופרט, גם האהבה, הצבא הכל מסביב פרטי, וכולנו אומללים.