הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

כמעט בלתי ראוי, האושר, כן אולי הוא בורח עכשיו ממני, כי לא הייתי ער ולא תפסתי אותו בידי.

הנה אני הולך אחריך ואת אוחזת במצלמה, אולי אינך יודעת, אבל השיעור יקר מכדי יכולתך לשלמו, ואין בך מספיק תום ואהבה על מנת שתוכלי לקבלו חינם, אז תקני מצלמה, או תקני חויה יקרה, אולי תוכלי להאמין שאת יכולה  לגשר על הפער הנפער.

ברגע אחד נתפסו אלומות אור גוועות, של חלקי נזרים חמודי מבע ונוגעים בעדינות בלב , ואת טרפת הכל בחמדנות כאילו את האחרונה בתור.

אפשר  לדבר על ההיסטוריה על איך בתקופות שונות המבט משתנה, אבל זה מנותק מידי, נסתפק בזה.