היא לא המתינה שם בלבנים או בשחורים או באדומים, יום רגיל, חם מהרגיל, מהביל, העיניים נעצמות, העור שזוף מאד, כמעט כמו פעם, אבל העייפות הזו, הלאות, כמעט השתיקה של העייף מאד שרוצה להתעורר מאוחר , יותר מאוחר, יותר.
לכאורה הכל אותו דבר, הכל, הכל שב למכונו, עד לזרא, עכשיו החישובים מה כדאי, למה עוד לשאוף, האם לשאוף, ולמה, ואיך והאם זה משנה, בכלל, כמעט הכל אותו דבר, כמעט.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
