כמה שנים אני נאחז בחוסר הגדול הזה, מנסה לתהות אם זה יסתיים, אבל יודע אולי בקריצה שזה לא תמיד מובן מאליו, אלוהים זה יצור חמקמק, מי כמוני מכיר את המושג החילוני של הנטישה הגדולה, אין טעם בטקסים הרי הסדר הנכון הוא אותו משפט או דבר שנאמר בתוכך, בינך לבינך, וטעות לומר שהוא פניה למשהו חיצוני, זה משהו פנימי, מין הד שיודע להציק לך ברגעים הנכונים ולאחוז את כל התחושות וליצור פקעת מצוברחת עד עמקי נשמתך הרגישה.
אין אמונה אין, אני אומר ואז ברגע השפל הבא יהיה משהו שיחזור אלי ויביט בי מעשה שטן ברגע הנכון, כלומר ינטע בי את הפיקפוק, זה לא ישנה כלום, הסלידה מתחילה כאשר תחושות אינטימיות הופכות לכלי נשק, למהות שבצידה שכר ופונקציה, והרי אין שכר בזה, זה לעצמו, ניבט מתוכי כאילו למרות הכל למרות כל האזהרות והמודעות, זה שם נמצא ואומר לי את הדברים הכי כמוסים בלי לבקש ממני רשות, מאחז ואוחז, נח ונוכח בי, כאילו זה למרות הכל.
הקרעים ברורים חומה של ידע ומחשבה צלולה מתנה שלעיתים מתעלמים ממנה מפרידה, אבל לא תמיד החור סתום, והפירצה צצה בדיוק כשאין מוצא.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
