הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

רוצה להיות חכם, הוא רוצה, אבל הוא תמיד באיזשהו רגע מתחיל לצעוק ולקלל, וזה היה יכול להיות משעשע, האיש משקר ואפילו שערות ראשו הקירח מזדקרות אחת אחת בשורה, ממש, מנסות להזהיר "היי אני משקר"

אבל אמנים הרי משקרים, מיטב השיר כזבו, אבל למה השקר של הבריון הוא שקר לכאורה בלתי מתקבל, האם משום שהוא פשוט מידי, גס, תפור בידיים וולגריות, משמש רק תירוץ לאיזה תרחיש בלתי מתקבל על הדעת, משהו אלים ברקע תמיד, אתה מסתכל על הבריון עוד רגע הוא יתפרץ, כמעט בודאות, הוא יחזיק את היד מעל הראש, יכווץ אותה לאגרוף, ויראה כאילו עוד רגע אגרופו יוטח בפרצופך, עליך להיזהר, אתה הרי שביר, אדם שיכול להיפגע.

השפה הזו היא שלט רחוב, שמאיר ומראה, ומדבר אלי, הוא יודע שאני ארתע, כמו ניידת משטרה שאתה רוצה להימנע ממנה כי היא לא נעימה כי שפת יושביה אלימה, למה הבריונות הזו נחוצה, יהיה מי שיאמר שלמען הסדר הטוב צריך להפעיל כוח.

הסדר הטוב זקוק לבריונים, אמנם זה לא חוק טבע, אבל בשטח הרי אין לחוקי הטבע מי שייצג אותם, ומי שמנצל במילא את שטח ההפקר הזה של הרכות שקולה כמעט לא נשמע, הם הבריונים. הבריון מסתכל; הוא מרגיש טוב, הוא שולט על המצב אני בשאט נפש נסוג רק  מעצם מהמחשבה שעלי להישאר במחיצתו.