הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

המאבק של הפריירים הפך כביכול לחלק מהמחאה החברתית, הדרישה לשויון בפני החוק, הביאה את אלו ששרתו בצבא ומשרתים להציג את השירות בצבא כמדד לשויון בנטל ולשויון בכלל, ואין דבר רחוק מהאמת יותר מזה.

נתחיל מהנזק שהצבא גורם ליחידים, כמה בחורות נאנסות בשנה במסגרת שירותן הצבאי? כמה מהן הופכות לאובייקט של איזה מפקד חרמן שלא שולט ביצריו, או מפקדת שרואה בהן נתינים לגחמותיה, כמה חיילים מתאבדים בשנה בצבא? כמה מהם הופכים לקורבנות לסאדיסט על מדים מזדמן שלא יכול היה למצוא פורקן לנטיותיו?

ואפשר להרחיב את המבט למלחמות שוא, לפרויקטים של מילארדים שנזרקים לפח לאחר שכילו מילארדים, ע"ע הלביא שהפך למפלצת לבנה, ועוד ועוד תנאי השירות היום לרמטכ"ל וחבריו מפליגים הוא מרויח יותר מראש ממשלה. וכו . מתי פעם אחרונה מישהו שמע קצין בצה"ל מוכן לותר על אגורה מתנאי השירות שלו למען בעיה חברתית בישראל?

שרתתי ועשיתי מילואים ביחידות קרביות,  עשיתי כל מה שניתן ואולי אפילו יותר, מאידך לטעון  ששרות בצבא הוא נייר הלקמוס שדרכו נבדוק את השוויון בחברה זו טענה מסוכנת מאד.

ישראל מימי בן גוריון היא חברה מגוייסת דווקא הוא שהיה מניאק של מיטרליזם, איש כוחני עם כנראה בעיות מגלומניות שאפילו לא בחל בשלטון צבאי, דווקא הוא הקדוש של הבורגנות הציונית, פטר את החרדים משירות, כנראה מטעמי נוחות קואלציונית. ועכשיו מוקיריו מנסים להפוך את המציאות שהוא המשיח שלהם יצר במו ידיו.

יש נערים ונערות שאסור להם לשרת בצבא אם בגלל רגישות יתר ואם בגלל מצבם הרפואי, האם יהיה זה ראוי להטיל עליהם כתם לכל החיים, האם לא ניתן להפיק מהם תועלת במסגרות אחרות?

הדמגוגיה המגוייסת הזו היא סכנה לדמוקרטיה, המדינות בהן שירות בצבא הוא הקריטריון לשויון לא קיימות ואם כן הן מועטות, הצבא הוא כורח בל יגונה, אין ספק שצריכים צבא בעולם עם סכנות כמו כאן ובכלל, בין זה ובין הפיכת הצבא לחזות הכל, או הצבא כמודל יחידי לשיוויון בחובות יש מרחק רב.

אפשר להטיל חובות אזרחיות, אפשר לתת לכל אדם לתרום במסגרת האפשרויות שלו, אפשר לתת לכל פרט להיות מועיל ולא דרך צבא.

אחת הרעות החולות שהביא עלינו האדם שחיבר גם דת למדינה היא השרשת המיטרליזם בחברה הישראלית זו טעות לדורות, מדינה שחיה רק על חרבה הורסת כל חלקה טובה, הצבא הוא גוף מטומטם ומחליא דווקא חלק מהאנשים שמשגשגים בצבא הם בעיה חברתית כי הנטיות שלהם לבצע מה שלמדו  בצבא מסכנות את החברה, הצבא מיצר כוחניות ונטיה לכוחניות לא טובה לחברה אזרחית, אבל בן גוריון העריץ צבא ומדים ופקודות, כל הדיבור שלו הצווחני מזכיר נהמות של רס"ר שאיבד רסן, ההילוך שלו במדים נראה לאנשים כסוג של סגפנות אבל ההליכה שלו במדים בלבוש חאקי היא לא סגפנות, היא עיוות נפשי שמעיד שהייתה לו בעיה אולי שצריך לבדוק בסדנא מיוחדת עם בעלי מקצוע, להפוך לאידיאל אדם שהקים שלטון צבאי זה גם דבר מסוכן.

משום מה האדרת הצבא והמיטרליזם הופכים להיות חלק מהמחאה החברתית, זו טעות גסה, במדינות מתוקנות הצבא הוא כורח בל יגונה ונשמר היטב מחוץ לעיקר הפעילות האזרחית, אצלנו יש קדושה בטימטום הקולקטיבי שהוא הבון טון הצבאי, צבא היא מסגרת מטומטמת, הטובים בצבא הם לא רלוונטים לחברה אזרחית חופשית וראויה, מה קרה שפתאום כל האידיוטים על מדים הפכו לפעילי מחאה, האנשים האלה צריכים להיות חיילים, וצריך לפתח סלידה בריאה כלפי פעילותם המזיקה. הם יכולים לקבל מדליות ודרגות אבל אסור לתת להם לקבוע את פני החברה.

אגב במאמר מוסגר הבעיה שלנו עם השמאל הציוני כלומר הקיבוץ ושלום עכשיו אפילו, נובעת מכך שאת החינוך שלהם הם קיבלו כחיילים ההישגים הבולטים שלהם הם כחיילים, ועל זה לא ראוי לבנות שמאל ואו חברה אזרחית.

המיטרליזם הסופני הזה הוא אחת הבעיות הקשות של המדינה, דרכו ובגללו נשחקה מדינת הרווחה, והבעיות שהוא יוצר מאיימות על קיום המדינה, חייבים לאזן את הנטיה המיטרליסטית בתבונה ומתינות אזרחית, אוי לנו אם נכנע סופית לצבא, הוא אוכל כל חלקה טובה שיש בחברה ויש לו תיאבון כמעט אינסופי, מישהו חייב לרסן את הצבא תרתי משמע.

נזכיר את הרצל שדרש במדינת היהודים שלו כי את הצבא יש לשמור בקסרקטין, כפי שדרש שאת הרבנים נשמור בבית כנסת, אבל מסתבר שהמורשת של בן גוריון הפוכה, הוא הביא עלינו את שלטון הרבנים חיבר דת למדינה וגם הביא עלינו את השלטון המתבהם של הגנרלים והצבא.