הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אי-שם לפני אי אילו שנים, כשתל אביב הייתה נעימה, או שהיתה נעימה לי, ורק האבק באויר הפריע, ואני אז סטודנט, איני זוכר איך זה התגלגל בפרוטרוט, אבל היה מדובר בסדרה שעשיתי על כסאות בבית ספר לאמנות, סתם כסאות, מכיוון שגרתי אז בכרם התימנים ובדירה שחייתי בה היו פזורים הכסאות הישנים האלה שאולי היום כבר לא מייצרים,  עשיתי על הכסאות האלה סדרה של רישומים בעיפרון וטוש סיני וגם במרקר ואפילו נשארה לי סקיצה מהסידרה הזו אולי שתיים,  משהו דהוי שמצאתי בקושי באחת המגירות.

הסדרה הייתה על הכסא ואם אני זוכר היטב; היא התרכזה בכסאות הישנים הללו אבל גם בחומר ובטכניקה, עוד זכור לי איזה יום שהלכנו לשפת הים, ליד חוף הדולפינריום, אני והכיתה שלמדתי בה, ושם כל אחד נדרש לעשות "עבודה סביבתית".

מצאתי במקרה בחוף כסא ולו שלש רגליים, לא משהו נדיר במקום ההוא, הכסא עבר כנראה תלאות רבות וטלטלות לא מעטות עד שעלה לו ברגע של גאות על החוף, ואני זוכר שבבשרו העצי היו תקועים צדפים כאלה פרזיטים שחרצו את העור והבשר וקרעו בו חורים, חלקם כהים חלקם בהירים, כאלו שמוצאים לרוב בחופים, וההרגשה הייתה שאני נתקל בחפץ שעשה מעגל שלם של גלגולים : היה פעם עץ ביער או בחורשה, ואז משהו עם ידיים משורגות חטב אותו והפילו לקרקע, וכעץ או בול עץ הוא בוודאי שט לו במורד איזה נהר אולי האמזונס עד שאיזה נגר חיוור קנה אותו וממנו נוצר הכסא – מעגל שלם הוא עבר כחומר עד שנוצר הכסא או השאריות של הכסא שיצר הנגר, ושוב אחרי שימוש של שנים ככסא בבית אולי ערבי אולי תימני( שהרי בבית שבו גרתי היו רק כסאות כאלו) הוא הוטל שוב ונזרק לטבע הפעם למי הים הגועשים ועבר הרבה תלאות וסערות ואולי כשצף אם-צף עמדה עליו  ציפור שרצתה לנוח ממסעה המיגע והארוך, עד שמצאתי אותו בחוף ליד הדולפנריום אמנם ללא רגל אבל בכל זאת אי-אפשר היה לטעות היה מדובר בכסא שפעם עמד איתן על ארבעת רגליו המחוטבות.

עשיתי איפה סדרה של רישומים, וכאשר חשבתי להציג אותם הם נעלמו כמעט כולם, נשארו לי מעט סקיצות, ושנים הטרידה אותי המחשבה מי לקח ממני את הרישומים, חלקם נעשו בטוש סיני והיו חביבים עלי במיוחד, היה נדמה לי אז שהצלחתי להגיע לרמה סבירה ואני שולט במכחול לא רע, וחלק מהתהליך  של העבודה הרישומים שנעלמו, עד היום איני יודע יד  של מי הייתה במעל, אולי זו ההיא השמנמנה שלפעמים קינטרתי אותה, והיא הסליקה לי אותם כזכרון ממני, אולי היא העריכה שאני אהיה מפורסם יום אחד וטעתה, אולי סתם היא אהבה ללקט רישומים, לי זו הייתה תעלומה שהטרידה אותי מידי פעם, היה לה כמובן תוחעס די שופע, ולפעמים הייתי מביט בו בהתפעלות מדמה אותה מדגמנת עבורי את היצירה האחורית שלה שהטבע אותו טבע שיצר את הכסא חנן אותה, עשיתי איפה סדרה של רישומי תוחעס, עד שיום אחד פשוט הנחתי לזה לגווע, אולי כי היה לי חשש שלא בה מדובר, אולי היה זה החבר הטוב שלי, איני יודע.