הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אחרי שנים קניתי לי מחשב חדש, ממש חדש, די חדיש,  הישן עשה לאחרונה קולות של די, עזוב אותי אתה והשטויות שלך, עזבתי אותו, וקניתי חדש, ואז הוא הישן החליט לעבוד, והנה הוא כבר בסדר, מעשה שטן, אם הייתי יודע הייתי ממתין עוד קצת, החלטתי לתת לו הזדמנות, עכשיו הוא עובד, לא ממש מהיר אבל מתאים לקצב שלי, ויש שם כל מיני תיקיות שקשה לי לעזוב, גם ציורים, אולי אני אשרוף יום אחד כמה ציורים או שעזיבת המחשב היא בעצם סוג של שריפה, לפחות מהתודעה, החויה שלי היא סוג של זיכרון, איך אני והמחשב מסתדרים, איך הצבע הדהוי הופך לסוג של העדפה, הכל רגיל ואז הוא דומם, המחשב החדש עדיין בקופסה, לא פתחתי, הוא ממתין שהישן יקרוס סופית, בנתיים נוח לי הישן, אני לא נוטש חברים ישנים לפחות כאלה שהיו נאמנים לי, החפץ הזה גילה לי המון דברים, קשה לי להניח אותו בצד, מיותם.