הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אצלנו כולם נולדו נימולים, אנחנו יהודים מבטן ומלידה אבל לאחרונה דנים בפרטים הנוגעים לזהות הגברית שלנו, ולא סתם – הערלים נוהגים בנו בפינצטה ממש ולא דופקים חשבון, הכל הפך לנחלת הרבים, גם הזין שלנו.

כמה סימנים במרחב המילתי:

א. הנוהג לחתוך הוא נוהג די פרימטיבי, אבל לא פחות פרימטיבי לעשות פירסינג לפיטמה או לדגדגן רחמנא ליצלן, וזה חלק מחופש הפרט הנהוג בכל תרבות מתקדמת.
 כן את התינוק הנימול אי-אפשר לשאול, אבל מי שמאמין שישו נולד מרוח הקודש, יכול להאמין שרוב הנימולים נתנו הסכמתם מראש ( מה רע לנו להיות יהודים נימולים), זה די מרגש להביט דרך הזין על האחר, ולמצוא שם פגמים, אבל זה לא מעיד על רוח של סובלנות ניכרת.

ב. אם אפשר היה לשאול מה הכי פרמיטיבי בכלל, מין שאלה כזו מטומטמת, הרי שהתשובה שחייבת להיות גם היא לא פחות מטומטמת מהשאלה, והיא תהיה ודאי שהחיים עצמם, הם פרימטיביים. שיש משהו בסיסי והישרדותי שכל מעטה התרבות מעליו כפוי ובלתי עקרוני, כולנו מתחת לפני השטח חיות, ואולי זה הסוד הכי גלוי לעין.

ג. אלוהים, למה לא יכולת אם-כבר מדברים על היכולות שלך כאלוהים, לברוא אותנו נימולים, מה הבעיה אלוהים, אתה הרי מסוגל לכל.

ד. מה יפה יותר זין יהודי נימול או זין של ערל עם העור הזה שנראה קצת כמו הזהו של חמור, כיהודי כשר הפעם הראשונה שראיתי זין ערל היתה בהחלט טראומטית. הזין שלנו יפה יותר, אולי לא יפה לכתוב ככה אבל מה לעשות היופי במקרה הזה אינו רק בעיני המתבונן.

ה. לגבי הביצוע ; עיצה ממני למוהלים ובכלל לדת היהודית העקשנית, תראו חברים הנוהל שלנו לחתוך הוא ברית עם זה שתמיד מאכזב אותנו, אז אם אי-אפשר לבטל אותה את הברית, כאילו מה כבר נפסיד, אולי הגיע הזמן לעדן אותה; בלי מציצות ושאר ירקות, מה דעתכם לחתוך בתנאים סטרילים תחת ידי מנתח אורלוגי מיומן, שאליו יצטרף איזה מוהל עם זקן שיעשה קולות של הברית וזה יהיה כשר וגם לא עניין כל כך וולגרי, מה הדחיפות הזו להתנהל כמו שריד של עם שנוהג בצורה שערורייתית באיבר הרגיש הזה?

ו. אנחנו נוהגים לכבד במילים די בוטות פרימיטיבים שחותכים לאחיות שלנו את הדגדגן בכמה תרבויות מוזרות לא פחות מזו שלנו, ודי בצדק, משום מה הנוהג הזה לכבד בקללות את הנוהג הפרימיטיבי, לא עובר ישירות לעצם הביצוע המוזר והדי בוטה של הברית בנו, בעצמנו, ובבשרנו הרך, נו טוב לא תמיד הוא רך כל כך.

ז. אין מה להוסיף.