בואו נשים לרגע בצד את התוכניות במפרץ חיפה ונבחן את הקשר העמוק בין איכות הסביבה ובריאות הציבור לבין עבודתן של ועדות התכנון בישראל. ועדות אלה, המייעצות למדינה בנושאי מדיניות התכנון ומאשרות תוכניות בנייה בפועל, עוסקות באין ספור נושאים הקשורים באיכות הסביבה, החל בבנייה בשטחים פתוחים ובחופים ועד להקמת מתקנים תעשייתיים. לכל אלה השלכות משמעותיות על זיהום האוויר, מקורות המים והקרקעות, כמו גם על פגיעה במגוון הביולוגי ופליטת גזי חממה. הבעיה המרכזית היא שבישראל של "שלמת בטון ומלט", כדברי המשורר, שכחו את "מרבדי הגנים" המופעים בהמשך השיר, ועוד יותר עצוב מכך, דחקו את איכות הסביבה ובריאות הציבור לתחתית השיקולים התכנוניים.
כך בפועל, מנהל התכנון וועדות התכנון רואים לא פעם בארגוני הסביבה ובנציגים הסביבתיים המועטים בועדות התכנון את מי שמעקב תוכניות או מטרפד אותן ולא את מי שמבקש לטייב אותן. אבל בעיה קשה יותר היא שוועדות התכנון מאשרות תוכניות על הנייר, שחלקן יבשילו בשטח שנים אחר-כך, ולכן קשה מאוד לציבור הרחב להבין את המשמעות שלהן בפועל. שלא נדבר על כך שאחרי הקמת המתקנים והפעלתם קשה מאוד ללכת אחורה ולהפסיק את הפעילות או לא לאשר עוד הרחבות והקלות שלא הופיעו בתוכניות המקוריות.
הכלי המרכזי של ועדות התכנון לבחון את ההשפעות הסביבתיות העתידיות של הקמת מתקן זה או אחר הוא תסקיר השפעה על הסביבה. תסקיר זה, המפרט את מכלול ההשפעות הסביבתיות של הקמת והפעלת המתקן במקום נתון: השפעה על זיהום האוויר, מקורות המים והקרקע, השפעה על הנוף ועוד – צריך לדון גם בחלופות לתוכנית המוצעת וכן להציג הנחיות ואמצעים למניעת הפגיעה בסביבה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה