הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

לאחרונה מנסים כל מיני גופים להילחם בחופש הביטוי.

למשל רביב דרוקר שהגיש תביעת השתקה נגד אראל סגל. בלי להיכנס למהות, יש בכך אות שמר דרוקר רחוק מלחבב מצב בו יש חופש ביטוי (או מידע) למי ששונים ממנו.

אבל זה עוד כלום.

לשכת עורכי הדין תובעים את העיתונאית שרון שפורר על תחקיר וכתבה שעשתה על הלשכה. מיליון שקל סכום התביעה.

כלומר הם רוצים לסתום לה את הפה.

ראש הממשלה תבע עיתונאי ששיקר אמנם והפיץ דיבה, אבל ביבי היה עושה טוב אם היה מניח לו, בבחינת ראיה לזכות של כל אדם לומר את אשר ליבו – אפילו אם מדובר בבדיה.

כל התביעות הללו מסתכמות בכך שבית המשפט במקום לעסוק בדיני נפשות ובמצוקות אמת, עוסק בכל מיני גופים ואנשים שחושבים שכבודם חשוב יותר מבן תמותה רגיל. ומתנהלים בבריונות אלימה.

חופש הביטוי היה צריך להיות נר לרגליהם והנה עיתונאי או שמא "עיתונאי" בוחר להשתיק קולגה שלו. (דרוקר)

אם התהליך יימשך, יגיע הרגע בו מרחב חופש הביטוי ילך ויצטמצם, עד שרק מעטים או גופים חזקים או בריוניים יצליחו להשחיל דעה כזו או אחרת.

http://www.themarker.com/law/1.4039292

מעניין שהוגשה ע"י עורכי דין פניה ללשכה לבטל את כתב התביעה,  נגד העיתונאית שרון שפורר, למה הם לא הגישו בקשה דומה כלפי דרוקר?

מותר להשתיק עיתונאים שהם לא משלנו?

הרשימה:

ברשימת החותמים הארוכה אפשר למצוא בין השאר את עורכי הדין אביגדור פלדמן, אליעד שרגא ודידי לחמן־מסר, את הפרופסורים אייל גרוס, אילן בנשלום, אלון הראל, גיא הרפז, גיא מונדלק, דוד אנוך, חמי בן נון, יוסי דהאן, יעל רונן, ישי בלנק, מיכאל בירנהק וצבי טריגר, ואת האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לזכויות אדם בחברה, אוניברסיטת חיפה, התנועה לזכויות דיגיטליות, התנועה לחופש המידע, מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר־אילן, ועוגן — עמותה למען טוהר המידות והמאבק בשחיתות.

ובכל מקרה ראוי שתביעות ההשתקה הללו יפסקו לאלתר.

נ.ב

בין החותמים המבקשים הפסקת התביעה בעניין העיתונאית שפורר, מצויה גם התנועה לחופש המידע, שבין מקימה נמצא מר דרוקר שבעצמו  ובכבודו תובע תביעות השתקה כזכור, האם יש בכך עדות לאי רצונו כי החופש ישמש את אלה שחושבים אחרת ממר דרוקר עצמו וכבודו?

נו טוב.