הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בשכונה בא גרתי בהדר בחיפה היה עץ תות מפואר, הייתי ילד, ואת העץ הזה אהבתי. תוך כדי טיפוס על ענפיו הייתי קוטף וזולל את הפרי המתוק והכהה.

העץ היה בחצר בה היה בית כנסת, איני זוכר את הזרם הדתי של מתפלליו. הם אולי היו זן מקומי.

יום אחד בעודי מתפלל על ענפי העץ, תוך שאני זולל תותים, חיכו למטה כמה נערים דתיים, שכנראה מחלון בית הכנסת ראו אותי זולל על העץ. וזו נראתה בעיניהם כפירה לשמה.

אולי ראו בזה מעשה שלא ייעשה, הם תפסו אותי חזק, ואחד מהם סחט לימון לתוך עיני, הצריבה והכאב, הביאו אותי לכדי הלם, פשוט לא יכולתי ללכת, ועד שלא באו הורי לקחת אותי הייתי תקוע שם בירידה ברחוב .

מאז אני חשדן, אני לא מאמין, מתקשה לקבל קול חיצוני. אבל במלחמה בלבנון הראשונה, ראיתי קיבוצניקים, שמאלנים, ועוד כיוצא באלה שמניחים תפילין בהפוגות.

אין לי שום יכולת לומר מה דעתי על הדת אולי אני ספקן מדי להיות מאמין אפילו בנוסח "חילוני", אני יותר שואל, לפעמים מתעניין, חלק בעיני נתעב, יש הרבה דברים שאיני מבין. אבל היה בית כנסת אחר, רפורמי, שאליו אבי לקח אותי בחגים בעיקר, ודי אהבתי לשמוע את התפילה, אפילו יש מנגינה אחת שאני זוכר עד היום.