הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הי חברות וחברים שלי, כאן שלי. חייבת לכם כמה עדכונים והסברים, ועוד לפני זה תודה ואהבה לאלפי המתנדבים המדהימים שממשיכים לאייש את עמדות ספירת הקלפיות.

למה אני לא יכולה שלא לעתור כדי לפסול את הבחירות. אז ככה. הלוואי, הלוואי ויכולתי לעמוד מול כל האנשים המדהימים ששותפים אתי לדרך ולהגיד – חבר'ה, הפסדנו, מכבדים את דין הבוחר. נקים כאן לראשונה אופוזיציה ראויה. זו דמוקרטיה.
אבל זהו שלא.

רצון הבוחר לא רק שלא כובד, אלא שנרמס. קודם במסכת בזויה של איומים והפחדות חסרי תקדים על עובדים שחוששים למטה לחמם, אחר כך במסכת של זיופים סיטוניים ואלימות. גם ברמאויות שיטתיות בקלפיות עצמן, גם אחר כך במשאיות ענק עמוסות בקלפיות שנעלמות לעשר שעות וחוזרות עם קלפיות "משופצות", ובהמשך במרכז הספירה הארצי שבו אין דין ואין דיין ואחד אלוהינו: מנגנון מושחת.

ראש מטה יום הבחירות שלי, חיים סגל, היה גם ראש מטה יום הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות. הוא ליכודניק, אבל בעיקר איש מקצוע ענייני צנוע ומוכשר מאוד שניהל עשרות מערכות בחירות. "עשיתי הרבה מערכות בחירות", הוא אמר לי, "אבל זו מערכת הבחירות המושחתת ביותר שראיתי בחיי. יותר גרוע ממדינת עולם שלישי. קלפי זה דבר קדוש בדמוקרטיה! ופה אנשים תוחבים ידיים לקלפיות בלי שום בושה ועושים בהן כרצונן, אני פשוט לא מאמין שזה קורה במדינה שלנו".

אבל זה לא רק על הדמוקרטיה. זה על עוד ערך שהוא בליבת האמונה שלי: העבודה המאורגנת. אני יוצאת מהתקופה הזאת מוכת צער וזעזוע מהמעשים המגונים שנעשים בזכות הנפלאה הזאת דווקא במקום שאמור להיות מבצרה.