הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

נושא חשוב הוא נושא ההטרדות, אגב גם של גברים, אבל בעיתון או זיהומון ידיעות אחרונות, מקדיש את המלחמה בהטרדות רק לסלבס.  אין הטרדות של נשים בהיותן נשים אלא רק של סלבס. זה מין מועדון סגור.

צריך לראות יום יום מחדש, סלבס שהיו מוטרדות מספרות, אין שם נשים פשוטות, או נשים באשר הן, רק סלבס, והשאלה הנשאלת היא, האם מדובר במאבק בהטרדות מיניות או שזה מאבק נגד הטרדה של נשות סלבס בלבד.

גם האופן בו זה מוצג בדף הראשון, לא מעלה את האמפטיה לנושא, מורגש שבטרנד כמעט סנובי מדובר, כל יום סלבס חדשה מודיעה שתקפו אותה, ומה עם נשים רגילות, גם השיח של ההטרדה קושר את התקיפה המינית להיותן שחקניות או דוגמניות או עיתונאיות צמרת.

בעצם הצמצום לסלבס בלבד נגזר צד קליל של תופעה קשה, כאילו חלק מעולם הבידור.

כותרת אופיינית "גם אותי אנסו" " גם אני הוטרדתי" ואז במקום סיפור אנושי, שייג בך כאדם כבן אנוש, הרי מדובר באחיות שלנו באימהות שלנו, אבל לי לא הייתה אימא שהיא סלבס, והיא לא קרצה ונדחפה לקדם הבמה בגלל שהיא רוצה להתפרסם גם תוך כדי מסע לביעור הרשע של ההטרדות.

ויש הרגשה שעיתון או זיהומון ידיעות אחרונות ממש חוגג על כל הטרדה והטרדה, זו לא פעם הראשונה, גם כשהיו פיצוצי אוטובוסים נהג העיתון הזה לתת תקריבים של גופות, קלוזאפ מחריד היה שווה אלף מילים ככה חושבים שם, הטרדה של סלבס שווה פי כמה מסתם הטרדה של אשה, או פועלת, או נערה. אין עיתון שיורד לתחתית התהום הפורנוגרפי כמו ידיעות אחרונות, יכול להיות שבמדינת תל אביב יש קהות חושים כל כך גדולה, וציניות וחייבים לזעזע להפוך אפילו את האונס לסנסציה, זו גישה מעניינת, וזולה.

ואולי המיאוס הוא עניין סובייקטיבי הקשור לצבא פולניה.